סליחה על אי הנוחות: אנחנו מנסים לשנות את העולם

לי באופן אישי נמאס כבר מכל החצי ניסיונות לתקן את ה"מצב".
לא אהבתי לעבוד בביטוח ישיר, את הצביעות באוניברסיטה,
אני לא אוהב לחכות חצי שעה על הקו בסלקום ולא את החוב שכבר למדתי לחיות איתו.

לפחות אני כבר לא צריך לשכנע אנשים שהמצב רע.
אני זוכר את עצמי כסטודנט בבן גוריון, בשיחות מלאות להבות על כלכלה מתפוררת וסכנות קרבות ובאות – ומנגד אנשים שחושבים שאני מגזים.

אז אשרי הגפרור שהדליק את המחאה,
ואפשר לכולם לראות בבירור את יוקר המחיה.
לפחות עכשיו שיחות שלי מתחילות עם אנשים ב"איך מתמודדים", או "מה לדעתך צריך לעשות".
תודה.

חוץ מזה שאני כבר לא היחיד.
אי אפשר להסביר למי שלא היה כאן לפני יולי, איזה הבדל זה להכנס לפייסבוק ולראות אותו
מלא באנשים שחיים, נושמים ויוצרים שיח חדש – ביקורתי, נוקב, לא פראייר, מודע ומעמיק.

"ובימים ההם הפכה המחאה ללגיטימית בעיני בני ישראל."

אז הפכתי את זה למחקר חיי.
שלום, קוראים לי אופיר, ואני מקדיש את החיים שלי למחקר ויישום של המעבר מכלכלה דורסנית,
שרואה רווחים לפני בני אדם ומשאבי טבע, אל עבר כלכלה ששמה במרכזה את האושר בר הקיימא של כל תושבי המדינה שלה.

האמת היא שהסיפור הרבה יותר פשוט ממה שנדמה לרוב האנשים.
הדבר המרכזי שהשתנה ב- 150 שנה האחרונות זה איפה רוב האנשים עובדים.
ב1860 לדוגמא, 3 מ5 אמריקאים היה חקלאי. ואז הגיעו מכונות, וכולם עברו לעיר.
אתם כנראה זוכרים את ה"עיור" מהבגרות בהיסטוריה. אחרי זה כולם זוכרים את צ'ארלי צ'אפלין מבריג על פס הייצור האינסופי בזמנים מודרנים,
וזאת הייתה תקופה שבה 1 מ3 עבד במפעלים. האנשים האלו ייצרו מוצרים במפעלים, וגידלו אוכל. דברים שאנחנו מגדירים אותם כ"בעלי ערך".

פעם זה היה העבודה של 99% מהעם. אז לאן הם עברו? הם עברו ללספק שירות.
רוב הצמיחה בעבודות שנוצרו מאז שנות ה80' היא של אנשי מכירות(ופרסום ושיווק) שמריצים קדימה את תרבות הצריכה.
האנשים האלה זה אתה ואני. אנחנו לא מייצרים ערך אמיתי. הביטו שמאלה וימינה.
מהמכרים שלכם, ותנו לעצמכם רגע – למי יש מקצוע שהיה משרת אותכם על אי בודד בלי חשמל?
זה היה הכרחי עד עכשיו, פשוט מכיוון שפעם לא היה מכונות שמייצרות את הכול, או אינטרנט, או מסחר גלובלי.
או את הידע המדעי שיש לנו היום. או את רמת האינטיליגנציה של הציבור.
את השיטה הנוכחית תיכננו אנשים שחיו בזמנים חשוכים, של כפרים מחוברים ע"י שבילי עפר, וערים שהמקצוע המכובד בהם היה בנקאי.
האמת היא שאנחנו כבר הרבה אחרי עידן הזהב של השיטה, והיא רק מונעת עכשיו מהיצירתיות והשפע של הכלים החדשים להתפרץ.

בגלל זה אתם סולדים מ"עולם ישן" – פוליטיקה, כלכלה, וכל הג'אז הזה.
גלגלי השיניים של המערכת איטיים וסובלים מבירוקרטיה – והידע והכלים המתקדמים ביותר מתקשים להטמע בתוכם.
אנחנו רוצים לרוץ עם היצירתיות שלנו, ומשהו תוקע אותנו. מה זה משהו, כל הפאקינג סיסטם הזה.

כולנו יודעים בבטן שיש חינוך הרבה יותר מתקדם ואפקטיבי ממערכת החינוך, מזון יותר בריא,
מערכות קבלת החלטות יותר טובות ותמריצים יותר טובים לאנשים להיות יצרנים…
זה פשוט לא נחשב פופולרי לדבר על הדברים האלו, ולפעמים קשה לראות את הקשר ביניהם לבין יוקר המחיה ומחירי הדלק והקוטג'.

אז בוא ננסה לעשות סדר.
יש את העולם הנוכחי עם יוקר המחיה, השחיתות ובעיקר עם הכלכלה המטורפת שלנו שכל הזמן מנסה לייצר מקומות עבודה כדי שאנשים ימשיכו לקנות,
כדי שלמפעלים ימשיכו להיות הזמנות, כדי שלבעלי ההון ימשיך להיות יותר כסף מלכם.

לעומתו יש את ימות המשיח – אני כותב כאן כל שבוע על "עולם חדש", ובתכלס כולם יודעים במה מדובר.
עולם שבו האדם במרכז. מעגל במקום פירמידה, כלים יותר מתקדמים לאפשר לבני האדם, שמטבעם הם סקרנים וחוקרים,
להתפתח וליצור אחד לשני באופן אחראי סביבה שהם אוהבים לחיות בה, ואוהבים בה אחד את השני.
עולם שבו אפשר לחיות חיים בריאים, ללמוד/ליצור דברים שהם משמעותיים בעיני היוצר, ולחלוק חיים משמעותיים עם הזולת.

הפוסט הבא שלי יעסוק בתגלית החדשה ביותר במחקר שלי,
אותה אני מכנה "תכנית המעבר" – והיא כוללת, לתפיסתי,
את הצעדים הנרדשים, באופן כרונולוגי, כדי לעבור מעולם ישן לחדש.
מבטיח.

עד אז תרשמו מה אתם חושבים.

נ.ב.
ב2008 צפיתי בצייטגייסט אדנדום, והסרט שינה את חיי, אשכרה.
הסרט מלא במידע מעמיק אודות כשלי המערכת הכלכלית ככלל,
ומומלץ לכל אדם בר דעת.