סליחה, איך מגיעים מכאן לעתיד טוב יותר?

ברמה המערכתית,  מהפכה היא בעצם התפרצות של רעיונות.
זוכרים מה זה מים(meme)? ריצ'רד דוקינס הגדיר את המושג מים כי הוא רצה שנראה
שלרעיונות, בדיוק כמו לכל יצור ביולוגי, יש אבולוציה של ברירה טבעית.
כלומר, החזק שורד, ומה שמביא איתו ערך הכי גדול משגשג, משתכלל, ושולט.

אז מהפכה היא קפיצת מדרגה אבולוציונית – של רעיונות.
ובכל מה שקשור למימים, זה תמיד מגיע עם טכנולוגיה.
לפני משהו כמו 50,000 שנה התחילה להתפתח השפה המדוברת, וזה חולל מהפכה.
היה לנו מאז חקלאות, ערים, כתב, דפוס, ואני די נרגש כשאני מדמיין איך אני מספר לנכדים על מהפכת הסלולר(טלפתיה) ומהפכה הרשתות החברתיות(הנוספירה, שאליה נגיע עוד רגע).

אבל רגע – מה זה בכלל טכנולוגיה?
קפיטליסט יגיד לכם שטכנולוגיה היא המגוון הרחב של הכלים שהאדם ממציא,
שהופכים אותו ליצרני יותר, ומאפשרים לו לבנות עולם מורכב יותר.
עידו הרטוגזן, בספר המהפכני טכנומיסטיקה מספר לנו שטכנולוגיה היא הדרך שבה ההכול(היקום, אלוהים, הרוח הגדולה) מפרק את עצמו לעוד כלים להכיר את עצמו.
כלומר, לפני שפה, ההכול לא היה יכול לדבר. לפני כתב הוא לא היה יכול לכתוב.
כלומר, כל פעם שטכנולוגיה חדשה נכנסת לתמונה, נוצר מרחב חדש לחלוטין – כפי שאתם כבר שכחתם שהיה ב2007/8, כשפתחתם את חשבון הפייסבוק שלכם, ומרחב חדש שלם של פוטנציאל עבור מימים נפתח.

האבולוציה של המימים נשענת לחלוטין על הערך שכל מים מביא איתו,
כמו לדוגמא הצמיחה יוצאת הדופן של שיתוף תמונות במסך הבית שלכם בפייסבוק בשלושת חודשים האחרונים.
זה כאילו שפתאום אנשים שרוצים להעביר מסרים מהר לכל העולם(אנשי מאהלים בכל הפלנטה),
שלא היה להם זמן לעצור תמיד ולערוך וידאו איכותי נאלצו לגלם את הגירסא המודרנית של המצות –
ושכמו שבני ישראל גילו במדבר – כשאתה חי מהפגנה להפגנה עדיף תמונה של מצה מסרטון של לחם.
תמונות קליטות, עם טקסט או ציטוט או מראה יוצא דופן מביאות יותר צפיות יותר מהר גם.
וברגע שזה התחיל לקרות,
המים עצמו של להכין תמונה ולהפוך אותה לויראלית הפך לאופנה.

אז יש עכשיו מהפכה – כן או לא?
באילו רעיונות חדשים נתקלם בשנת 2011? מה הקשר בין הרעיונות האלו?
כשאנחנו צועקים צדק חברתי במאות האלפים, לכל אחד יש תמונה אחרת של צדק חברתי בראש נכון?
צירוף המילים האלו, הערך הזה, "צדק חברתי" קיבל הרבה העמקה.
הערך שלו בויקיפדיה של הנוספירה – המרחב התודעתי שמקביל נניח לאינטרנט שמורכב מהמוחות של כל בני האדם, קיבל הרבה מאוד קליקים בכמה חודשים האחרונים והפך לבעל ערך של ממש עבור מי שיצליח להגדיר אותו.

אמא אומרת שאני צריך להרוג את השוטר שיש לי בראש

לי זה מרגיש ממש כמו החרב של המלך ארתור –
מי שיצליח לתת למושג את ההגדרה שתתפוס, יהפוך למלך הממלכה.

מה שמדהים אותי,
זה כמה שאנשים הפכו לסקרנים בימינו. אכפת להם. חבריי האקטיביסטים ואנוכי היינו יושבים בחדרים ומנסים לתכנן כמו איזה חברת שיווק מדיה איך בונים קמפיינים שיצליחו להוציא את הציבור, ולו לרגע, ממעגל הקניון-עבודה-מלחמה שלו.
ופתאום זה יצא מכולם כזה חזק… אתם נותנים לייקים, משתתפים בהפגנות,
מפיצים כתבות על עוולות ומה לא…
ואני שואל אתכם – אילו מימים ישרדו את מהפכת הרשת החברתית/צדק חברתי שלנו?
אילו מימים אתם רוצים שיזכרו?

אני מתחכם, מותר לי.
אני רוצה שהמים שיזכרו מכל הסיפור הזה הוא שידע זה כח,
ושכדאי ללמוד על מה הופך את החיים שלך לטובים או רעים,
כי התקשורת לא בדיוק רצה אחריך לספר לך את האמת.
כשמדובר בכח, זה ידוע שהוא משחית כשהוא בידיים של מעטים אז אני מוסיף את המשולש הנ"ל –
דע את עצמך, דע את מה שמביא לך אוכל(אדמה, אוויר, כלכלה), ותחלוק את זה עם שכנך.

עכשיו, הנה עוד משהו – שיווין.
נתקלתי בספר הזה שמביא פעם אחת ולתמיד את ההוכחה לתחושת בטן האולטימטיבית;
שכשיש שיוויון, לכולם טוב יותר.
את הספר כתבו שני פרופסורים בתחום התפלגות משאבים ציבוריות, שחקרו את הנושא בארצות רבות,
וגילו שבריאות פיסית, בריאות נפשית, שימוש בסמים, חינוך, אחוז תושבים בכלא, השמנת יתר, ניעות(היכולת לעלות מעמד חברתי במהלך החיים) ואמון נפגעים כאשר החברה פחות שיוויונית.
יש בארה"ב את אחוז התושבים הגבוה בעולם בכלא, וזה לא סתם.

מידת השיוויון בתכלס תלויה בכמה אנשים בחברה מרגישים אחראיים להצלחה ולכשלונות שלה.
בחברה שבה כולם מאשימים את המשטר מצד אחד, והעשירים מתגאים בזה שהם יוצרים את
כל הטכנולוגיה והעושר שהם בוראים מטפטף למטה – אין שיוויון.
ככה שבעצם המטרה של החברה ככלל אמורה לקחת את האנשים המבריקים ביותר
ולתת להם לחשוב איך לאפשר לשיווין חומרי, מעמדי, חינוכי, רוחני ומשפחתי להגיע לאיזון.

חשבתי על זה גם קצת בעצמי – עד כמה שאני מצליח להבין מי שבסופו של דבר יוצר רעיונות מבריקים,
או מצליח להפוך אותם לפופולרים זה סוג חמקמק ומאוד נדיר של אנשים – מנהיגים.
מידת ההצלחה של מהפכה תודעתית היא בכמה מנהיגים יוצאים ממנה.
מנהיגים שיכולים כעת להוביל רפורמות רעיוניות, ערכיות ורוחניות.

הרבה אנשים אומרים שעכשיו זה הזמן לקום ולעשות משהו, ואני רואה מישהו יושב לידם עם מבט מיותם בעיניים;
הוא שואל "לעשות מה לעזאזל?"' הכול כזה ברוך, העולם כזה דפוק, ושנינו כאלה קטנים.
אבל את האמת חבר'ה – זה לא נכון.

האמת היא שכל אחד יכול לעשות שינוי, ויש מלא ציטוטים שהתלבטתי איזה מהם לצטט בנושא.
בחרתי בסוף בקטע וידאו הזה כדי לסתור אחת ולתמיד את האמונה שהעולם הוא מקום בודד עבור הפעיל.
הוא רק הולך ונהיה מאוכלס יותר ויותר…