נקודת המפנה

בכדור הארץ ישנן אינספור מערכות המתאזנות אחת מול השניה – מערכות של האויר, המים, התחדשות הצמחים, הגאות והשפל, לידה ומוות של בעלי החיים וסיבוב הכדור מסביב לעצמו ולשמש. מתוך התהליך הזה כל החיים בכדור הארץ, כל המינים של בעלי החיים והצמחים נולדו, ואליו הם חוזרים כאשר הם מתים. המצב הזה נמשך משהו כמו 4.6 מיליארד שנים על מסלול קבוע של ריבוי הצורות והזנים, והפיכת רשת החיים לסבוכה יותר ויותר.

ואז אנחנו הגענו. אומרים שרק לפני 10,000 שנה התחלנו להתייחס לאדמה כרכוש,
לעבוד אותה בצורה מסודרת עם לידת החקלאות.
אבל אנחנו הצלחנו, בעיקר ב150 שנה האחרונות להפוך לאיום על עצמנו והמון מינים אחרים…
מדוע?

אף על פי שאנו חלק מהאורגניזם הזה, אנו חיים באשליה קצרת רואי שאנו השליטים בו. האשליה הזו, מעבר להיותה הגורם המרכזי הגורם למלחמות בינינו על שליטה, הביאה אותנו להתמודד עם הרס סביבתי הולך וגובר, ולהבנה שאנו בדרך להשמיד את עצמנו.
היום יש המון ניסיונות לתקן את המצב… יש כאלה שאומרים שצריך לחזור לחיים פשוטים, יש כאלה שאומרים שצריך לתת לטכנולוגיה לעשות את העבודה בשבילנו ושכולנו נצא לחופש,
ויש כאלו שממליצים לקנות אוכל יבש ולהתחיל לגדל ירקות, כי סוף העולם מגיע.

הכתוב כאן מובא כדי לתאר את התהליך שהתרחש, ומתרחש עדיין, סביבנו ובתוכנו כדי לנסות ולשפוך קצת אור.
אני מציג כאן שלוש רמות של תודעה, המתפתחות אחת מן השניה ומתארות את התהליך שאנו עוברים.

הישרדות – אני חי!

המח המפותח יחסית של האדם, העוסק בניסוי ותהייה, פיענוח של תבניות והסקת מסקנות ובניית כלים, מונע ע"י הרצון לשרוד. מכיוון שהידע האנושי נצבר בצורה קולקטיבית על פני זמן, כל התרבויות התחילו מהמקום הזה, אך משום שבתקופה הזו הכלים שהיו לנו לא היוו איום על הטבע, היה לזה מקום.

היום מחצית מבני האדם עדיין חיים בתנאים הדומים לאלו של אבותינו לפני 10,000 שנה.

בהשירדות אין מחשבה או עירנות מעבר לאינסטינקטים החייתיים ולקרב האינסופי להתרבות ולבסס שליטה.
הישרדות היא טריטוריאלית, היא דחף מיני, היא פחד ממוות.
תודעת ההישרדות נמצאת כמובן גם בעולם המערבי, והיא התירוץ לכך שאנו מתמכרים לנוחיות שהטכנולוגיה הביאה איתה עד לרמות שבהן אנו פוגעים במערכת האקולוגית שתומכת בנו.
יש הבדל כמובן, בין לשרוד ולחיות…

מודעות – למה אני חי?

עם חלוף הזמן, והצטברות הידע האנושי שוחררו שכבות מסוימות של האוכלוסיה מהעבודה היומיומית והדאגות של ההישרדות החלו להשכח אט אט.
בתנאים של שפע חומרי ועבודה הולכת ופוחתת הנדרשת כדי לשרוד, הגיע האדם להעסיק את עצמו בשאלות אודות הסביבה שלו, מקור החיים וטבע הבריאה. זהו תחילתו של המדע המוקדם, שהמשיך את יצירת הכלים הפשוטים שקדמו לו. עם פיתוח הכתב המחקר נמשך גם על פני דורות בשלל הנושאים הנוגעים לחיינו.
בני האדם גילו חוקיות בטבע, ולמדו איך לנצל אותה בשלל דרכים להפקת תוצרים, בפילוסופיה ובמתמטיקה.

אך היו שאלות שאי אפשר היה לענות עליהן; לתוך הריק שנפער בשאלות כגון מדוע אנו מתים, או מה יש מעבר לקצה של האוקיינוס, יצק האדם תפיסות עולם בכלים המוגבלים שלרשותו…
דת ואמונות תפלות או כוזבות מילאו כל חלל, וכיום הם מגיעים אלינו על דפי ההיסטוריה בדמות סיפורים מופלאים על האלים, מפלים בקצה הים ויצורים מופלאים.

הטבע של האדם הוא לנסות ולהגיע לתמונה שלמה, הוליסטית, מתוך הצורך להבין את משמעות קיומו ומותו, ומתוך כך הוא אינו רק משלים חלקים בתמונה מדמיונו, אלא גם מגן עליהם בחירוף נפש והופך אותם למנהגים ולתרבות של עמו.
בנוסף, הוא תמיד ינסה להקפיא ולמסד את תפיסת העולם שלו, ולהתנגד לכל תפיסה חדשה שקוראת תיגר עליה. האמונה ומנהגיה הופכים לקדושים, ולסמל הכח של מעמד השליטים.

הנזק שנגרם הוא אדיר, מכיוון שהצורך המהותי והבסיסי של הפרט כמו גם הקולקטיב לשאוף לשלמות ולהמשיך ולשאת את לפיד הבנת ופיענוח העולם הוא בלתי נמנע, ואי הבנה של האמת הזו הביאה למעגל בלתי פוסק של מלחמות, ניהול בזבזני של משאבי הטבע, חורבן, הרס, אמונה כוזבת, בגידות, התמכרויות, דתות, כתות, דיכאונות, מחלות נפש, ואף מצליח להביא אותנו להיות החיה היחידה בעולם ששמה יד בנפשה שלה.

המודעות היא בלי ספק המעבר הנדרש מתמימות פרה-עץ הדעת, חסרת הידע וההבנה של העולם סביבנו והחוקיות הטמונה בו, אל האדם הסקרן והאנליטי. היא מסמלת את הניסוי והתהייה והילדותיות, ובעיקר את ההתעקשות להתנסות באופן אישי המאפיינים כל כך את גיל ההתבגרות.

המודעות מסמלת את העולם המערבי ככלל היום, הבנוי על שלל תפיסות מיושנות, שמצד אחד נחשבות לאמת מוחלטת, ומצד שני היא המדרגה למחקר אישי ומעמיק אודות העולם שלנו.

תודעה – איך אני חי?

אבל לסיפור שלנו חסר עוד חלק. יש עוד בחיים מעבר למה שעין בלתי מזוינת יכולה לראות.
במחצית השניה של המאה ה-20 הבשילו התנאים לעלייתה של התודעה לעלות לפני השטח – המדע האמפירי, מיפוי כל קצוות הפלנטה, המדעים החברתיים ואמצעי התקשורת האלקטרונים חיברו את כל תושבי העולם לכדי מאסה אחת.
אבל זה היה גילוי התחממות כדור הארץ, היכחדות מואצת של מינים, והתדלדלות של משאבים מסוימים שיצרו את התנועה הסביבתית והתודעתית חובקות העולם והתודעה; החוויה דומה לכזו של יציאה לראשונה מבית ההורים:
ההבנה שאם הבית שאתה גר בו מבולגן, אתה הוא זה שתסבול, ואמא לא תבוא לסדר אחריך יותר.

המין האנושי ניצב בודד בכדור הארץ, ולאחר שכבשנו את כל קצוות הפלנטה התחילה לעלות השאלה נגד מי אנחנו בעצם נלחמים? לאן אנחנו בכלל רוצים להגיע?
בשנת 1969, כשצולמה התמונה הראשונה של כדור הארץ בשלמותו מהחלל – אז התחילה לעלות התובנה שאנחנו צריכים לטפל בדבר הזה. שהוא שברירי.
שהוא סופי.

אנשים התחילו לשאול שאלות, ולעקוב אחרי הכח, הכסף והשליטה. ריקבון נוראי התגלה בשלטון.
ההבנה שהאליטות אינן רוצות בטובתנו אלא בשליטה לשם שליטה התפוצצה בשנות ה60' המאוחרות, כפי שתיאר קארל סייגן:

"המשיכות הישנות לשוביניזם דתי, גזעי ומיני מתחילות לאבד מכוחן. מתפתחת מודעות חדשה אשר רואה את כדור הארץ כייצור חי שלם ומכירה בכך שייצור שחי במלחמה עם עצמו, נידון למוות. אנחנו כוכב לכת אחד."

וככה התעוררנו יום אחד, וגילינו שיש כאן המון בלאגן. הדבר המחריד ביותר לגלות היה שלא רק שרוב האנשים עוד לא יודעים שמוכרחים לקבל החלטות קשות,
השלטונות מונעים מהם את המידע הזה פעם אחר פעם.
דרך חדשה נדרשה כדי להעביר מידע, כדי להתנגד למשטר וכדי לחקור עתיד חדש: אי-אלימות. אתם יודעים מה?
שלום.

ערבוב הרוחניות והמדע בין המערב למזרח בתקופה הזו סללו את הדרך לשפה חדשה, כזו שבונה סוף סוף גשר בין מה שהלב יודע לבין מה שהמח חושב.
שפה שמבוססת על הרמוניה, ערבות הדדית, העצמת הפרט ושיתוף פעולה.

—————————————————————

כיום המדע מוכיח את מה שהיה שמור למלומדים המצטיינים של הרוחניות –

בעולם, וביקום, הכול מערכת אחת גדולה שבה הכול תלוי בהכול באיזון עדין והכול משפיע על הכול. אין אנו שליטים של הטבע אלא חלק ממנו, ואנו תלויים בו ובאיזון שלו כדי להתקיים.

התודעה האוניברסאלית הזו, שלוקחת כל כך הרבה יותר פרטים בחשבון מביאה איתה תובנות רבות, כגון המחזוריות הטבועה והשזורה בכל האלמנטים בטבע כצורה בתוך צורה, הימצאותם של אלמנטים גיאומטרים ומתמטים באלפי צורות בטבע, ודימיון במבנה התאים והדנא שלנו לבין היקום.

המחקר מוביל בשנים האחרונות לעליה לפני השטח של טבעה האמיתית של התודעה הטבועה בכולנו, שכאשר אנו פוגשים את עצמנו נקיים אנו עצמתיים לאין שיעור,
ושלמעשה החיים הם פרי יצירתנו ושיש לחיות אותם כאמנים.

תובנות אלה, מתפשטות כיום ברחבי העולם כחיסון לנגיף ההרסני של אשלית השלטון שלנו על הפלנטה יוצרות אצל הפרט מהפכה אישית של ממש, ואין זה משנה אם הוא נחשף לאמת זו דרך הסכנה הממשית על המשך קיום האנושות בכדו"א, חוסר צדק ואיזון חברתי או דרך תרגול רוחני… האמת היא אותה אמת: בכל מה שבאמת משנה, אין באמת אחר… כולנו צפים על אבן בחלל… ומכאן שהדרך הטובה ביותר להתנהל בתוך אמת זו היא בהרמוניה עם הסביבה שלך.
ואהבת לרעך כמוך!

ישנם מורים גדולים בכל התחומים שאותם צריך לצלוח כדי לעשות מעבר מהעולם שלנו,
אבל אם יש דבר אחד שהבנתי זה שזה הכרחי שכל אחד מאיתנו יחווה ברמה האישית עולם חדש בזווית הייחודית שלו.

הניסיונות השכלתניים להסביר ולהמשיג את הפתרונות עבור אחרים הביאו את העולם לאן שהוא נמצא היום. העבודה היא תמיד שלי, וכל מה שאפשר באמת לעשות עבור אחרים הוא להצליח להיות הגרסא הכי טובה שלנו שאפשר.

הציטוט הבא מיוחס באופן פופולארי לנלסון מנדלה בנאום ההכתרה שלו, אך זו טעות נפוצה ובעצם הוא נכתב על ידי מריאן וויליאמסון, מורה רוחנית אמריקנית:

"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.
זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות?
אתם ילדיו של אלהים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון.
נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו.
כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."

1