אנחנו לא פעילי מחאה – אנחנו בונים עולם חדש

בואו אני אגיד לכם משהו – הקברניטים של המדינה הזו לא רק לא רוצים;
אין להם מושג איך.

מה שאנחנו רוצים ודורשים כל כך רחב וקשה לתקשורת להבין אותו…
"הם לא יודעים מה הם דורשים" נשמע על כל מחאה בעולם השנה.
זה קשה להם מכיוון שהם לא מצליחים לדמיין את העולם שאנחנו כבר טעמנו ממנו בקיץ.
עולם של אכפתיות כזאת גדולה, של אהבה(מילה גסה) לזולת, עולם שבו אין היררכיה דורסנית ושלטון בירוקרטי.

אותנו קשה מאוד למרוח. זיהינו את הספינים יותר מהר וטוב כל פעם שהם קורים.
אתם יודעים, לא בכל דור הם היו מזהים את הספינים של ביבי לגבי איראן…
פעם היו בולעים את זה וחוזרים לחורים. לא אותנו, לא אנחנו.

אנחנו מוקפים באנשי תרבות, אומנות ותקשורת שמדבררים את המסרים שלנו באמצעות הכלים שלנו
הרבה יותר מהימן וטוב מהחזירים בשלטון(לא היה אינטרנט, לדוגמא, כשרבין נרצח).
הקפיטליזם לאט לאט יפשוט את הרגל כי המוטיבציה החומרית שהוא מציע נשחקת,
אבל עוד יותר בגלל שהאנשים הכי מבריקים של הדור הזה נמצאים בצד שלנו.
הם בזים למערכת, והרגישו לא בנח בשנים שהוא הסכימו לתת לה יד.
אנחנו לא רוצים ללכת לפוליטיקה כי אנחנו יודעים שזה כלוב מלא בנחשים,
שמילא שלא אכפת להם והם מנותקים מהעם – הם לא מדברים את השפה שלנו.

זה ממש קשה לשכנע חברים מהילדות ואת אבא ואמא, אז לך תשכנע את ציפי לבני
שהתפקיד שלה זה להנגיש לאנשים כלים ללקיחת אחריות ולהיות מודל מעורר השראה לחיקוי.
וגם אם נביא 50 מנדטים, סבבה? שימו שם את האנשים הכי אמינים וטובים,
האנשים שאתם הכי סומכים עליהם. מה תקבלו? חוקים חדשים? שינוי תקציב?
ואז מה- תחזרו לעבוד בעבודה חסרת משמעות שאתם לא אוהבים, תשלחו את הילדים שלכם לקניון ותתנו להם לראות את הזבל חסר הדעת הזה בטלויזיה?
לא מסתפקים יותר בבסדר! מ-ה-פ-כ-ה!

אנחנו חייבים להכניס לראש שלנו שזאת ההובלה שלנו שתקבע את הטון.
המחאה גלובלית, ויש בה את אותם מסרים בכל מקום… זאת הזדמנות שלא תחזור על עצמה!
תרשו לעצמכם לחלום את החלומות הכי גבוהים שלכם, ותלמדו להגשים אותם כאן.
זה הייעוד שלנו.

אנחנו חייבים להוות מודל לעולם שאנחנו רוצים לבנות.
אני לא יודע איך יראו בעולם הזה התחבורה, החינוך או הכלכלה לפרטי פרטים של מסמכי 50 עמודים,
אבל אני כן יודע שכל אחד שם ידע שהוא לא קורבן של אף אחד.
יחנכו אנשים ללקיחת אחריות מלאה על החיים, על ראש גדול, על לשים לב לפרטים, על לפעול עם הלב ועל ערבות הדדית – כי כשלמישהו אחר אין מה לאכול ואתה מנוכר לזה, הניכור הזה מחלחל לכל פרט בחיים שלך.
הפרויקטים שלנו נמדדים לא ביכולת שלהם לקבל נראות, משאבים או לאסוף רשימות מיילים – אלא ביכולת שלהם לאפשר לאזרחים להשתתף בלקיחת אחריות ובלהרגיש שהם משמעותיים.
אנשים צריכים לראות אותנו ואת ההצלחות שלנו, את האושר החדש שלנו, את הכח של הקהילה שבנינו ולהתפעל. כולם יודעים שהמצב חרא, כולם מדוכאים ומאוד נח להם להגיד לכם שנכשלתם.
הם יצטרפו כשהם יראו שהולך טוב…

ואיפה הצלחנו?
בליצור שיח חדש, בלהפוך כל מחאה ללגיטימית, בלתת לאנשים מכל המדינה משהו להתגאות בו בעם הזה.
אבל הדבר הכי חשוב הוא שיצרתנו פלטפורמה שממנה צומחות יוזמות בכל הארץ.
בכל מקום שאני הולך אני פוגש אנשים עם עיניים זורחות מאור שמספרים לי על
יוזמות בכל התחומים, מחינוך ואקולוגיה עד השתתפות בדמוקרטיה ומדיה חברתית.

אנחנו רצים למרטון, כאן זה לא מאה מטר. השינוי הזה הדרגתי ועמוק,
ולא עושים אותו בחקיקה חד פעמית או כניסה עם מפלגה לכנסת. גם לא עם הפגנה של 400,000 איש.
המסר צריך לחלחל… העולם כפי שסיפרו לנו עליו הוא שקר.
אין צמיחה אינסופית כמו שהכלכלנים כותבים בגרפים שלהם,
כל דבר נשען על משהו אחר בטבע, ואת הטבע הזה השמדנו – בדיוק כמו שהפרת האיזון החברתי במדינות אירופה וארה"ב
הצליח להוציא אפילו את האזרחים השלווים בדר"כ שלהם.
כבר עכשיו כל פעילי המחאה קונים הרבה פחות וצריכים הרבה פחות כדי לישון מלאי התלהבות ודופק בלב.
זה עולם חדש.

אנחנו צריכים לשאוף שכל דבר שאנחנו עושים ישפיע גם על הציבור, וגם יניח יסודות לחברה חדשה.
לא צריך לבחור בין פעולה שמקבלת חשיפה לבין פעולה אמיתית ואורגנית – השתיים חייבים להפגש.
אנחנו צריכים לחשוב ארצי, ולחפש לפעול במקומי. כי במקומי נמצאים בני האדם שאפשר לגעת בהם, להעיר אותם.
והכי חשוב לזכור תמיד שאין תחליף לעניין אמיתי בבני אדם. רוצים לגייס מישהו? תקשיבו לו.
רוצים ליצור שיתוף פעולה? תתעניינו באחר.

ואל תשכחו, יש לנו אחים גדולים שנמצאים במהלך הזה הרבה לפנינו.
כשנתחיל לשאול איזה אלטרנטיבה יש לכלכלה, חקלאות, חינוך, רשויות ותרבות שלנו
הם יהיו שם – מוכנים עם מחקר ארוך השנים שהם עשו לטובת כלל האנושות.

אז עכשיו אני כבר לא דואג,
עלינו כבר קשה לעבוד.
כבר עברנו הרבה, ואנחנו רק בתהחלה בייבי…