בואו, כולנו, ביחד, אנחנו, ביחד, כולנו

נכנסת בלא יודעין למשהו גדול,
ענק,
וממצב של משימה לאומית שכולם שותפים לה אפילו אם לא באים פיסית
פתאום אתה אוונגרד, ואנשים כבר לא תמיד מבינים אותך. הם חזרו לישון.
.
מוצא את עצמך מיואש מהאדישות יותר מכל דבר אחר
ומנסה להרים אחרים… עד שפתאום מוצא אתה שגם לך נגמר אותו כח מיוחד
הכח שצף באוויר בקיץ.
.
וכל הזמן ברקע, עולה לה השאלה לאן, ובאיזה כלי? מה המטרה הכי חשובה?
הפליטים? החבר'ה של התקווה? האם אני לא סתם הולך לאן שיש מסכנים? כיבוי שרפות? איך אמנע יותר מזה?
!!STOP!!
.
כשאתה במלאות אתה הכי יעיל, וכבר למדת את זה, אבל איכשהו אין זמן להגיע לזה בגלל הכאב, הפצע הפתוח, המדינה המדממת…
זה בכל מקום, ואתה לא מצליח לפתור את זה, ומצד שני אתה מרשה לעצמך להיות הכי חשוף לזה.
איך מביאים תועלת אמיתית? אפילו יוזמות יש יותר משעות ביום, וכל אחת ברוכה.
.
למשמר החברתי או לאסיפה, להפגנה נגד חולדאי או לערב בבית העם?
שתיקה או צרחה? לקרוא מסמכים על ועדות דיור או להפיל את השלטון?
ולקוראים שעכשיו בכלל לא מעורבים בכזאת רמה,
שמרגישים שרוצים להתניע, להתחיל לזוז, אבל מנותקים או מרחפים בחלל חוסר הסכמה עם כולם…
.
אני מושיט את ידי לכל אדם ואישה שאת החיים שלהם רוצים לשפר ביחד במדינה הזאת,
בין אם מחויבים כבר או לא, תעשו לי רק טובה אחת –
אל תשאלו את עצמכם מה העולם צריך. תשאל את עצמך מה מעורר אותכם לחיים ואז
לכו ותעשה את זה, כי מה שהעולם צריך זה אנשים שהתעוררו לחיים.
.
המחאה העירה אותנו לחיים תחילה, אבל מטרתה הייתה רק לתת את הפתיח,
בדיוק כמו כל התאהבות וגילוי חדש בחיים.
.
כשהתעוררנו ראינו שיש קשר שקושר בין כל המחדלים שאותם חווינו באופן אישי,
קשר שיכולנו לזהות אותו כהון-שלטון-עיתון, קבוצה מאוד מגובשת ונחושה של אנשים,
שמטרתם ברורה לכל –
לצבור עוד כסף, כח ושליטה.
זה היה חדש, זה היה מרגש! זוכרים?
.
להתעוררות הזאת היה כח אדיר, ואני חושב שאפשר להגיד שהמשימה הוכתרה כהצלחה ענקית –
היום כולם יודעים ומותר להגיד בישראל שהשיטה דופקת אותנו.
.
אבל בחייאת, אנשים, עד מתי נרדוף אחרי שריפות??
לא הגיע הזמן לאסוף את עצמנו? האם לא הגענו כבר למסקנה שאת השיטה יש לשנות לאט לאט בסבלנות?
הרבה אני כותב כאן על תכניות לעולם חדש, אסטרטגיה ומודלים ומה לא…
אבל הכול הכול נשען על אנשים חפצי חיים, מחייכים, קורנים השראה שיעשו את זה איתי.
בואו, אני אחבק אתכם. באמת! לא הגיע הזמן שנשים את כלי העבודה בצד לרגע?
בכנות עכשיו, לא בא לכם חיבוק?
.
אני יכול להגיד לכם כמה דברים עלי, ואני רוצה שתכתבו לי תגובה משלכם על זה:
א) אני ממש עייף, ומיואש לפעמים.
ב) מאוד חשוב לי שאנשים שאני מעריך יקשיבו לי.
ג) אני כועס על איך שאני מנהל את הגוף שלי.
ד) אתם מדהימים בעיני, והרוח שבכם, גם אם לא קבועה, ממש גורמת לי לרחף –
אני הרבה יותר בזכותכם.
ה) כוס אמא של ההון-שלטון האלה וכל המזימות שלהם.
ו) אני ממש אוהב את ישראל.
ח) יש סביבנו את צביר האנשים הכי מחויב וחלוצי שאי פעם דמיינו לקבל.
ט) בימים יפים, רואים אור בקצה המנהרה, ועושה רושם שהוא נהיה בהיר יותר.
י) והעיקר לא לפחד כלל
.
כולם רוצים הכרה.
הכרה היא בחינם, בוא ניתן להם אותה. מקבלים בחזרה המון, ממש ברגע הנתינה,
ומקבלים אותה כשאנחנו עושים משהו.
וואלה, חשוב לי שתגידו לי שאני כותב לעניין, אם ככה זה פוגש אתכם.
זאת הדרך שלי לדעת שקראתם, חוויתם, עברתם משהו, שיש ערך לזה שישבתי
והתלבטתי ומחקתי ושוב כתבתי… היה לי אכפת ממה שיש לך להגיד לי בתמורה –
ויותר מזה אני מנסה לחולל מהפכה בלבבות של כל קורא.
מהפכה של… של… הכול בסדריות מעורבבת עם רגע של מין אנחת רווחה של אהה…
לכל אחד יש בייבי כזה כמו שלי יש את הכתיבה. אני מאחל לעצמי לזכור את זה תמיד…
.
ויש גם אנשים פחות נחמדים, שקשה לסמוך עליהם. הם כאילו חברים שלנו במחאה,
אבל לפעמים הם גורמים לנו להרגיש דברים לא נעימים.
אני רוצה להאמין שהדבר הכי טוב שאפשר לעשות לגבי זה, זה להתחזק בינינו,
לחזק את הקשרים, את האמון, לעבור חוויות משמעותיות ביחד. לגרום להם להגיד,
להרגיש, לחשוב שהם גם רוצים כזאת משפחה אמיתית.
יש שם אנשים שאתם בראש שלהם כל היום. תשאלו אותם.
.
ממש בא לי שכשתסיימו לקרוא את זה, יהיה לכם מלא אנרגיה בבטן
עם חיוך טפשי, ולא תצליחו להחליט אם אני משוגע או גאון.
ממש!

25 responses to this post.

  1. יפה שאתה כותב, גם כשאתה לא ממוקד ולא ברור, אתה עדיין מעורר. נראה לי שהצלחת

    להגיב

  2. Posted by גד מאיר on פברואר 10, 2012 at 9:46 pm

    אתה כותב מדהים! לא צויין שמך…

    להגיב

  3. Posted by אפרת on פברואר 10, 2012 at 9:53 pm

    גד – אם תסתכל בראש העמוד, על שם ופרטי הבלוג מצויין שמו – אופיר אביגד.

    להגיב

  4. Posted by נעמי לוין on פברואר 10, 2012 at 9:56 pm

    אתה ער ומפקוח ומחובר לצו לבך. בגלל זה כל מה שאתה כותב מהדהד בלבבות שלנו…תדע את זה. העשייה שלך ממש ממש ממש תורמת לבואו של העולם החדש. במהרה בימינו, אמן. תודה שאתה כאן.

    להגיב

  5. Posted by נעמי לוין on פברואר 10, 2012 at 9:57 pm

    הכוונתי "מפוכח"

    להגיב

  6. כנות היא הדרגה הכי גבוהה של אהבה, אמרנו כבר, לא? ואם הגענו לדרגה הכי גבוהה של אהבה, אפשר להעזר בה כדי לצאת לחופשי… במה אתה עוד נאחז? במה אני עוד נאחזת? למה לא להיות כבר השינוי שאנחנו רוצים להיות בעולם? בלי הצורך לשרוד בו? אני מוכנה, טוב, עוד רגע אני אהיה…

    להגיב

  7. מה שאתה רוצה זה מה שכולנו רוצים. גם מי שלא מבין את זה עדיין. בתוכנו זה קיים.

    תודה רבה על הכתיבה. אפשר עוד,בבקשה? באופן קבוע.

    להגיב

  8. אהבתי.
    תודה

    להגיב

  9. פוסט מדהים! חיבוק גדול בחזרה!
    ונדמה לי שזה יעניין אותך, יוצרי תרבות חדשה, זאת תופעה מתועדת שנמשכת כבר תקופה,
    אנחנו ביטוי שלה:

    וכאן עשיתי playlist לכל החלקים של הסרט:

    להגיב

  10. החיוך הטיפשי על פני נמצא, אהבתי את מה שכתבת, אשמח לתת לך חיבוק בהזדמנות.
    מעבר לזה, תמשיך לעשות את מה שאתה אוהב, ונותן לך חיות. אנו סוכנים שקטים של המהפכה הפנימית של אחדות ואהבה. נתראה בשמחות…

    להגיב

  11. אתה גאון משוגע עם המון ערך במה שאתה עושה, ואני שמחה נורא שהיקום הפגיש בינינו לאחרונה.

    צ'ק אין
    😉

    להגיב

  12. קדימה למהפכה!!!

    www,dorhaemet.co.il

    להגיב

  13. Posted by אביב on פברואר 11, 2012 at 8:26 am

    אופיר –
    מה שאתה כותב אכן מפעם בליבותיהם של רבים מאיתנו.
    יש כאלו שחושבים שהמחאה החברתית חלפה עברה לה. אני אומר – לא כך הדבר!
    המחאה נמצאת פה, איתנו, מסביבנו. היא מתרחשת ממש מול עינינו ומתחת לאפינו.
    נכון, לא תמיד ניתן לראות אותה בעיניים לא מזויינות ולא תמיד ניתן לזהות אותה או את השפעותיה.
    אך אל תטעו – קיימים עוד רבים (ואופיר – אתה הדוגמה לכך) שעדיין שומרים אותה חייה ופועמת. קיימים רבים שעברו ממחאה פומבית, מחאה וויזואלית, מחאה רעיונית, למחאה יישומית פעילה. משנים מציאות באמצעות מעשים ופעילויות בשטח.
    מאידך, ניתן גם לראות שהגוף הזה שציינת מעלה, זה המחובר להון (הלא הוא "השלטון"), יותר ויותר מושפע מהמחאה ונראה שרבים מצעדיו מדודים הם ונעשים תוך כדי מחשבה שברקע עדיין נמצאת המחאה. חברי הכנסת ושרים רבים פועלים כאשר המחאה נמצאת איפשהו בתודעתם, כאשר כל מהלך שהם עושים המחאה נמצאת אצלם במחשבתם. לא בטוח שהיא (המחאה) נמצאת תמיד בראש מעיינהם, אך אני בהחלט יכול להבטיח לך שהיא איפשהו שם, עמוק בתוך מוחיהם.
    ולכן, אל לנו להפסיק, ולו לרגע, ולהמשיך בדרך הזו עד שיבוא הרגע שבו נוכל לחזור לרחובות, לחזור לניראות הזו ולפרסום ההוא שהיה לנו בקיץ שהתניע את המחאה!!!

    להגיב

  14. Posted by עדי on פברואר 11, 2012 at 12:14 pm

    מסכים עם כל מילה!!!
    ככה בדיוק אני מרגיש,אבל תיכף יבוא שינוי שיעלה חיוך על פנינו!!

    להגיב

  15. Posted by פזית on פברואר 11, 2012 at 4:13 pm

    מאוד מדוייק.
    זה כאילו כתבת לי את זה מהבטן…
    או לא כאילו…פשוט אנחנו ערים. וכשאנחנו ערים ככה זה.

    הכמה דברים שכתבת עליך…אני מוסיפה עליהם עוד אחד:
    ים של כאב, ימים על ימים של כאב. לאן שמביטים.

    שמחה שאתה כותב פה…זה מחזק וואלה- גם החיבוק הגיע!
    שולחת לך חיבוק הדדי…
    פזית

    להגיב

  16. "אל תשאלו את עצמכם מה העולם צריך. תשאל את עצמך מה מעורר אותכם לחיים ואז
    לכו ותעשה את זה, כי מה שהעולם צריך זה אנשים שהתעוררו לחיים".

    ממסגר את המשפט הזה
    הוא כבר תלוי לי על הקיר בפייסבוק
    חזק! אבל אל תעצור את זה, כנס פנימה עד הסוף כמה שדרוש

    להגיב

  17. כבר הוצאת ממני חיבוק השבוע, אבל יאללה בסדר – הנה עוד אחד.
    שביעות רצון לפני תרגול, שפע פנימי הוא המקור היחידי לשינוי העולם.
    וכולנו בייאוש מדי פעם, והמיינד מתעתע בכולנו כשהוא מריץ אותנו לכבות שריפות – מזל שיש לנו זה את זה. לא?
    ויוגה. כן?

    להגיב

  18. Posted by laor-el on פברואר 11, 2012 at 9:52 pm

    אתה נהדר וקבל חיבוק בחזרה!
    הייתי שמחה אם תנתב את השיגעון הגאוני הזה משו לכיוון ממוקד כמו לכתוב חוקה.
    עם ישראל צריך חוקה ו"המנהיגים"נמנעים 64 שנים מלכתוב אותה!
    הייתי יותר משמחה הייתי מאושרת אם תכוון לכוון הזה.פשוט והכרחי,ואם אתה לא יכל לכתוב חוקה אולי תמצא את האנשים המתאימים,חייב להיות משהו שרק גאון משוגע כמוך יכול לעזור

    חוקה היא מסמך מחייב המגדיר את עקרונות היסוד של המשטר במדינה ואת זכויות אזרחיה.

    חוקה חייבת מהגדרתה לכלול את הוראות היסוד בדבר מבנה המשטר והשלטון, סמכויות החקיקה, צורת בחירת השלטון וכיוצא באלו. רוב החוקות עוסקות גם בנושא זכויות האדם הבסיסיות המובטחות לתושבי המדינה; אך חלק זה אינו הכרחי להגדרת החוקה ככזו (חוקת ארצות הברית, למשל, אינה עוסקת כלל בנושאים אלו; רק התיקונים לה עוסקים בהם).

    לחוקה מעמד מעל לחוק, ולרוב אין תוקף לחוק העומד בסתירה לחוקה. החוקה מטבעה יציבה יחסית, אם כי גם בה נעשים שינויים במהלך השנים. בדרך כלל נדרש רוב מיוחד לאישור שינוי בחוקה, ולעתים מאושר שינוי כזה בדרך של משאל עם.

    במדינות דמוקרטיות נחשבת החוקה לאמנה חברתית בין תושבי המדינה, והממשלה יונקת את כוחה מהעם, תוך שכוח זה מוגבל על ידי זכויות האדם שנקבעו בחוקה

    להגיב

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: