אתגר התקופה, ישראל (והעולם) 2012:
שיטה שפועלת למען מעטים ומנצלת את הרבים.
היריב: אלו הפועלים כדי להגדיל את כוחם על גבי האחרים,
במסווה של שלטון למען כולם.
יש להם את הממשלה, העסקים הגדולים, חלק מהשופטים,
את התקשורת, מערכת החינוך, הצבא והמשטרה.
יעשו הכול כדי להפריד את הציבור, ולגרום לנו להתעסק בתפל –
תכניות הריאליטי, מותגים, איומי מלחמה, להתקדם במשחק…
כוחותינו:
בני מעמד האינטרנט, שמבינים את יחסי הניצול ורואים מבעד
לספין הלאומני, מחוברים לתנועה אזרחית עולמית למען ה99%.
מבינים שרק באמצעות תמיכה רחבה ולגטימיציה אפשר יהיה
להפוך את סדר הדברים וחלוקת המשאבים – אך מבינים גם
שזה כרוך בשינוי תודעתי של העם,
עליו להתקומם ולהיות על המשמר.
"העונש על אדישות כלפי השלטון
הוא להיות נשלט בידי
אנשים מרושעים"
– אפלטון
———————————————————————
אלו שפונים לשינוי מחולקים בגדול לשני סוגים מרכזיים –
– הרפורמיסטים, שרוצים לתקן בתוך המשחק הקיים,
להגדיל תקציבי רווחה, להגדיל מיסים על העשירים,
לחתור ליותר ייצוג של העם בכנסת ופועלים להשפיע על הצינורות המקובלים.
אלו פועלים כמעט תמיד בתחושת חירום, של חייבים להשיג תוצאות,
העם יהיה איתנו רק אם נהיה פרקטים ונדבר בשפה שהוא יבין,
וצריך להשפיע לבחירות הקרובות, ועל מחירי המשק באופן מידי…
– הרדיקלים/אנרכו-היפים/רשתיים/תהליכנים, שמגיעים מתוך הבנה שאת
המשחק הזה בנו האדונים הכלכליים שלנו, והם אינם יוותרו בקלות, או בכלל –
צריך לעבור לעולם חדש של כח מבוזר,
מודל רשתי של ניהול מקומי ופירוק המונופול על ייצור הכסף,
יצירת מוקדי קבלת החלטות דינמיים בצמתים רבים ככל האפשר,
הגדלת כח האיגודים המקצועיים והקמת קואופרטיבים,
אורח חיים אקולוגי שמתבסס על צריכה מקומית,
ערכים תרבותיים קהילתיים ואהבת האדם,
ופועלים כדי לייצר הלכה למעשה רמזים לאיך נראית חברה שבה
בני אדם חיים מתוך בחירה, ולא בכי רע.
אלו פועלים מתוך הבנה שאף על פי שמספריהם קטנים יחסית,
אפקטיביות מעשיהם בהשפעה על קהילות גדולה ומיידית בהרבה,
וכוחם דווקא בסבלנות,
ביכולת לשמוח בכל תקיעת יתד חדש שמייצר הוויה שנוסף,
ומתוך אמונה בכל אדם ואישה להצטרף בגובה העיניים ובראש גדול לעשייה.
——————————————————————–
מאסתי במחאה, לא רוצה רפורמה, רואה את הצביעות של השליטים האמיתיים,
מבין שחייבים לחתור לייצר מציאות אחרת הלכה למעשה, ליצור מודלים של הצלחה
שיגרמו לאנשים להבין שהאלטרנטיבה היא לא רק חדשה, היא פשוט מוצלחת יותר.
רוצה להיות מנהיג במעשים שלי,
לצעוד בדרך חדשה, שמשלבת את הבנות הכלכלה המאורגנת מחד,
ואת חשיבות הקהילה והאדם מאידך.
כח תמיד יהיה, השאלה היא רק איך הוא מפוזר.
בואו נייצר מחדש, עם ההבנות של המאה ה-21
מוקדי כח בידיים שלנו, בעלי כסף, אמצעים,
עם מקומות עבודה, מנגנונים לקבלת החלטות,
מדיה משלנו, חינוך של האדם במרכז.
עד היום התנועה הזאת עשתה זאת בשקט שמחוץ לזרקורים.
עכשיו, עם תנועת ה99%, עם האינטרנט וההפצה הוירלית,
עם הסמארטפונים והמערכת המתפוררת
ששולחת אלינו ניצולים כלכליים-תרבותיים כל העת,
עכשיו הזמן להפגין לעם
"בשביל שינוי לוקחים אחריות" –
ויש מגוון רחב של אפשרויות לעשות את זה.
הקונספירלה 
Posted by ליה נירגד on אפריל 27, 2012 at 8:05 am
בגדול אני נמנית עם מה שאתה מכנה רפורמיסטים, לא רואה שום צורך להכריע בין הכיוון הזה לכיוון שאתה מציע. השיטה חזקה, מבוצרת, יש מקום לפורר ולערער אותה בכל מיני צורות וכיוונים. השיטה שלך מזכירה לי רוח ומים, שפועלים לאורך זמן ובהדרגה לשינוי מוחלט של פני הנוף. השיטה האחרת – פטישים, בולדוזרים וכיצא באלה כלים שמטרתם לזרז תהליכים ולהפעיל כוח נקודתי. מפה ומשם, נשנה את המציאות.
Posted by יפתח בריל on אפריל 27, 2012 at 12:28 pm
אכן, אין סתירה בין שני הכיוונים. ולא זו בלבד אלא שהטקטיקה ה"רפורמיסטית" – זו שמנחה אותנו להגיב ישירות לסדרים הקיימים ולהציע להם חלופות בטווח הקצר – נראית לי חיוני כדי להגיע בטווח הארוך לשינוי רדיקלי יותר. מפני שבלי ממשק ישיר אל המוסדות המרכזיים של העת הזאת, האלטרנטיבה ה"אנרכיסטית" עלולה להיראות כמו זו החרדית או המורמונית: בועה מנותקת שתוכל להתקיים כתצוגת-תכלית של סדר אחר מאות רבות של שנים, ואשר תשמש לכל היותר, וגם זה רק בעיני שכבות מסוימות, כמין צלם-דמותו של העולם הבא – לא כתרופה לבעיות של העולם הזה.
ככל שאני מבין, "חברת המופת" האנרכיסטית שאתה מתאר, אופיר, תוכל לצאת מבועתיותה ולהשפיע על העולם בכללותו בשני מקרים:
(א) אם יהיו רפורמות בטווח הקצר. הרפורמות יוכלו לקבל כיוון כללי מהמודלים הרדיקליים יותר (גם אם לא יגיעו ממש "עד אליהם"). בה-בעת הן יעוררו עניין רחב יותר באלטרנטיבות הרדיקליות, מעצם זה שיניעו תהליכי שינוי. רוב האנשים אינם פועלים אלא כשהם רואים סיכוי ממשי להצלחת הפעולה, ורק ההצלחה בשטח של רפורמות, מוגבלות ככל שיהיו, תניע אותם לתבוע או לקדם בעצמם שינויים נוספים. – זה כנראה מה שהתרחש בשנתיים-שלוש האחרונות. לא האינטרנט לבדו הקפיץ את התנועות האנרכיסטיות לראש סדר היום הציבורי, אלא אותם משברים הכלכליים, והרפורמות הנרחבות שבאו מהממשלות והגופים הכלכליים המרכזיים, שיצרו בכל העולם תחושה שהסדר הכלכלי והחברתי לא יישאר כפי שהיה.
(ב) אם תהיה קטסטרופה. הדרך היחידה כמעט להחליף סדר כלכלי-חברתי שלם ללא רפורמות הדרגתיות היא להחריב את העולם הישן ולבנות תחתיו משהו אחר. זה נעשה בדרך כלל באמצעות מגיפה המונית (המגפה השחורה באירופה) מלחמה איומה (מלחמת העולם השנייה), גירוש אכזרי והחרבת כפרים (48'), ושאר מרעין בישין. התיאוריה של "דוקטרינת ההלם" מראה כיצד אפשר לנצל אסון כדי לשנות את הסדרים הקיימים מיסודם, במקרה זה לכיוונים ריאקציוניים. השיטות של האנרכיסטים והבולשביקים הרוסים כללו עידוד קטסטרופות כאלה על מנת לנצל את האנרלמוסיה לכינון סדר חדש. – כיוון שאני לא משוחרי האסונות והשואות, אני לא מייחל לשינוי מהכיוון הזה.
Posted by youvalkatz793 on אפריל 27, 2012 at 8:31 am
אנחנו כבר מייצרים אלטרנטיבה כל מה שנשאר הוא שיצטרפו אלינו כמה שיותר אנשים
לא שיצטרפו "אלינו" כמובן אלא יצטרפו אלינו ביצירת האלטרנטיבה
שכמה שיותר אנשים ייצרו באופן פעיל את האלטרנטיבה שלהם. זה הולך להיות עתיד כל כך אדיר
Posted by משתמש אנונימי (לא מזוהה) on אפריל 27, 2012 at 8:43 am
שום שיטת ממשל של נבחרי ציבור לא תספק פיתרון, צריך ממשלה וירטואלית שכל אחד בה מצביע
Posted by מיקה on אפריל 27, 2012 at 9:06 am
פוסט מושלם. מושלם.
Posted by מיקה on אפריל 27, 2012 at 9:14 am
הנה דוגמה אחת לאיך מחלישים על בסיס קבוע קבוצה שלמה של אנשים, נשים במקרה הזה.
החברה חולה – איך זה יכול להיות שכל כך הרבה אנשים לא מודעים לזה? ישנים…
Posted by משתמש אנונימי (לא מזוהה) on אפריל 27, 2012 at 9:30 am
מברכת על הרצון לשינוי, בתור חוזרת בתשובה, גם לי היה קשה עם המחאות בקיץ גם בגלל הסיבה שתמיד דוחפים מחלוקות בתוך העם, מפלגים לשמאלנים\ימנים, דתיים\חילוניים ובעיני, הדרך הכי טובה ונכונה ליצור שינוי אמיתי, היא קודם כל בתוך העם שלנו. כשאנחנו נצליח להפסיק לגבש דעה על האדם שמולנו למרות החיצוניות שלו (בין אם הוא חילוני או דתי או ערבי ישראלי או רוסי או כל חיצוניות כזו או אחרת) וידבר מהלב ללב, יצליח להתעלם מכותרות מגמתיות בתקשורת שהיא גרועה עוד יותר מהממשלה בעיני, ויראה פנים ולא מגזר, ויבין שאם הצד השני לא מקבל אותי, או גם אם אני רואה עוולה כלכלית (למשל כסף לחרדים) ויראה רק את האדם שמולי, ולדון אותו לכף זכות, אנחנו נוכל להיות קצת יותר קשובים זה לזה, לשחרר את המחלוקות ולהתבונן במה שקורה ולא בדעות שלי, נהיה הרבה יותר קרובים לאחדות, ומתוך זה הכח שלנו הוא בלתי נתפס. איך אומרים, כל צד בטוח שהוא צודק, וכל צד באמת צודק. אבל צדק מביא מלחמה בדרך כלל. אנחנו צריכים להיות עדינים אחד עם השני ביום יום שלנו ומתוך זה נוכל ליצור קהילה בלי טיפה של אלימות, ממקום של חינוך לערכים ושל ביחד, ומשם יהיה גם קל לצעוד ביחד ולהביא ביחד את השינוי שאנחנו מייחלים לו.
התפיסה השגויה שאם המגזר הזה לא היה חי כאן, היה יותר טוב וזה לא משנה מאיזה צד אנחנו באים זו תפיסה שגויה כי מי אני שאקבע מי ראוי ומי לא.. מה כבר אני יודעת.. אז כולנו כאן ממילא, בואו נמצא קודם כל דרך להסתדר כאן ביחד, להעצים את ההקשבה והמסירות ומשם ליצור שינוי.
המטרה של אחדות היא לא אומרת שכולנו צריכים להיות אותו דבר, כשם שפניהם שונים כך דעותיהם שונות, אחדות אומרת לראות מעבר לדעה אל הבן אדם. בשביל מטרה גדולה יותר. כי כשמתחילים עם דעות, אז גם מגבשים עליי דעות, וכאן מתחילה מחלוקת ומשם פילוג. אז בואו פשוט נתאחד באהבה והקשבה. משם זה מתחיל בכל מקרה
Posted by משתמש אנונימי (לא מזוהה) on יוני 6, 2012 at 7:28 am
בואו נתאחד!!!!!
Posted by משתמש אנונימי (לא מזוהה) on יוני 6, 2012 at 7:30 am
יש אלפי אנשים בארץ ועוד עשרות אלפים בעולם שכבר מזמן מסכימים עם מה שכתוב פה. תנועת הערבות חושבת אותו דבר, תתחברו איתם ותעשו שינוי בכל העולם כבר עכשיו.