טאואיזם חברתי

"מחוץ לשביל
שם בחוץ בציפיה לאור
או בחשכה מוחלטת"

– בוקר טוב. אם את\ה קורא\ת את המילים הללו סימן שאת\ה חי בניו זילנד.
אצלנו השמש זורחת ראשונה, ואנחנו התעוררנו ראשונים מכל העולם.
אנחנו מנסים להעיר אנשים כי צריך לנקות את הבית, אבל כולם רק רוצים לישון עוד קצת.
"רק עוד חמש דקות, נו" הם מבקשים.
השעון המעורר כבר צילצל מזמן.
אנחנו הנונדיק של השעון המעורר.

איך זה נהיה ככה?

– פעם התפצלנו – לא תמיד היינו מדע ורוח, והדיאלוג לא תמיד היה טעון כמו בין הגבר לאישה שאנחנו מכירים.
אבל אז הייתה מריבה:
המדע רצה לראות בצורה אמפירית, שפשוט כמשמעו אומר שהחושים תופסים את זה.
זהו החלק שמפתח את הדברים אשר נותנים תענוג לחושים, משום שהחושים מובילים את המחקר זה,
בעוד שברוח מה שמוביל את המחקר הוא התבוננות בפרקטלים והמבנים הטבועים בהכול, והמביאים רק לתלמידים המוצלחים ביותר,
באחוזים סופר נמוכים תועלת שהיא מבחינת העונג של הפרט גדולה לאין שיעור מזו של החושים,
אך קשה נורא להגיע אליה, והמין האנושי בצורה קולקטיבית ויתר על להגיע לשם, והסתפק בתענוגות החושים בלבד,
תוך שהוא מוחה בכאב על כל מי שמנסה להנות דרך הרוח, מכיוון שהוא מתוסכל וכועס על כך שהוא עצמו אינו מאמין בעצמו.

ופתאום היום בזכות הגיען של הרוח והמדע לתובנות מספיק בהירות כדי שהתקשורת שלהן תוביל אותן למסקנה שהם מדברים על אותו דבר
(פיסיקת קוונטים לדוגמא, שטוענת שאתה משפיע על תוצאות הניסוי בכך שאתה עורך אותו, זה מחשבה בוראת מציאות של הרוח.)

כיום תנוועת הניו אייג' פוגשת סוף סוף כתגבורת את  התלמידים הרציונלים של הנבואות האוטופי-כלכליות של מרקס במהלך הפוך מהדרך שהייתה עד עכשיו –
עד עכשיו הייתה הפילוסופיה קודמת למתמטיקה בכל תובנה של המין האנושי, ואילו כאן הרוח מצליחה להדביק בצורה בהירה בהסברים הפופולרים שלה את הדיוק בכלי הכלכלי-רציונלי שמרקס הביא, ובדיוק אז ונותנת לאותו כלי את המפתח שהוא היה זקוק לו –
יישום של התיאוריות הנקיות מ"קומוניזם" של מארקס בשלמותן,
סוף סוף קהל גדול מספיק שבאמת מבין חופש מהו
ולמה המודל המרקסיסטי מאפשר מערך של שיוויון והדדיות מחושבת של ממש.

—————————————————————————————————————–

כדו"א מצוי בהתפתחות משלו דרך תהליכים. בכל תקופה בהיסטוריה בני האדם שיקפו את הגיל שלו.
בנוסף, מכיוון שהכדור הוא בעצם יצור חי ואני תאים שלו, הטראומות שלו,
הבדידות שלו(הוא בכל אופן המציא אותנו, החברים הדמיוניים שלו), הכאב מהקריעה של הירח –
כל אלו טראומות של כל אדם ואישה. אנחנו הרי פרקטל של הפלנטה.

– האבולוציה מגיעה עכשיו כסוף תהליך ההתבגרות. אנחנו עומדים לעזוב את הבית של ההורים.
שיחקנו עד כה ברובים והחדר שלנו היה מלוכלך, והיינו נבוכים ודי ילדותיים כלפי עירום וסקס.
ממש כמו בני נוער.

היציאה לבגרות היא לקיחת האחראיות ההולמת לשלב ההתפתחותי שלנו מבחינה רגשית.
גם לנער בין הגילאים 16-22 לא מפתחות היכולות המנטליות כאותו קצב מסחרר של התפתחות רגשית.
אין מה להשוות ממש, ואנחנו בשיאה של התפתחות רגשית.
רק מבט בכמה נשיים הפכו הגברים בחברה שלנו מספק הצצה לאיך יראה העתיד השוויוני במין שלנו –
חברה שמכילה את עצמה כמו הרחם את העובר.

זו הניאוספירה.
————————————————————————————

– ניאוספרה היא האחדות שהיא אינה אף אחד אישית, אבל מורכבת כשלמה מכולם.
לשם היקום(ההכול) צועד באופן ברור וכל התהליכים שתומכים בלידה של הניאספירה מקבלים כיום תמיכה מאוד גדולה.

– אווטאר זה משל נהדר למאבק אל עבר אחדות…
האימפריה האמריקאית נגד ה"ילידים" – החבר'ה הכי מגניבים בהיסטוריה של הקולנוע בערך, המורדים…
חבורה של היפים אנרכיסטים, שחיים כולם כילדי אינדיגו  עם הטכולגיות בשפע מכל עבר.
מראים כאן בבירור איך הטכנולוגיה של האדם לא מתקרבת לטכנולוגיה הטבעית-קהילתית של הילידים,
ואיך שהמניע הכלכלי, הקפיטל, מניע את בני האדם לעומת שימור הטבע ואיזור המחיה –
הקרב העתיק ביותר בין הקפיטליזם על כל צורותיו לבין תרבויות אחרות.

——————————————————————————–

אז הדברים התפתחו בכיוון של יצירה ובתיאורים המביאים כולם גרסאות של אותו אור.
וככה יוצא שהיום –

גוגל הוא כדור הקריסטל הכי טוב בהיסטוריה…
אתה נכנס אליו ומקבל ברגע את כמות המידע הרלוונט הכי גדולה בהיסטורי,
כדי לקבל איתו החלטה.
זו עדות להתפתחות הטכנולוגיה ווהשפעה החיובית שיש לה על האבולוציה של הרוח.
.
.
.
.
.

מה היה עד היום…
—————————————————————————-

– המחשבה המזרחית הנפוצה הייתה קפואה, ותיארה מצב שבו צריך ללמוד לקבל את המציאות
כפי שהיא וללמוד לשמר את עצמך ולהכיר את עצמך על חשבון העולם הפיסי והתענוגות…

– וכל הזמן הזה הטכנולוגיה אכן משתפרת ויש לה השפעה על התודעה,
ומאז ומתמיד ההשפעה הזו מתפתחת בקצב הולך ומאיץ,
כלומר שהיכולת לתאר את האור מבלי לשהות בו בזמן נתון משתפרת,
ובכך מביאה אור למקומות שבהן היה חושך,
רק שלהבדיל  מהלהבה הרגעית של ההשראה,
האור הלוגי נשאר דלוק.
הידע הוא אור שדועך הרבה יותר לאט מפשוט הרגשה נעימה רגעית.

– וברקע, עבור אלו המחזיקים ומעבירים את הידע הזה ה"קדוש",
הדברים נערמו זה על זה ויצרו לאורך  הזמן את הכלים ההולכים ומתדייקים להסביר ולחוות יותר מדויק את האור…
לאט לאט נוצר הכלי בדמיון של כולם, האור והחושך –

התשובה לפרדוקס שבין רצון חופשי, ביטוי אינדבידואליסטי לבין הצורך במבניות והתארגנות רציונלית לניהול הפלנטה יוצר את המתח-
לתשוקה והביטוי האישי לא נמצא תחליף כמבנה החברתי הכי יעיל בסיפוק הסקרנות של התינוק ובגיר האנושי,
והרציונל התגלה כמורה הדרך בכל הקשור לגוף שלנו וניהול הפלנטה במבנים אשר מתדייקים גם והופכים לנגישים לכולם על פני הזמן –
כל הזמן נוצרים מבנים מורכבים והולכים, אשר בכל פעם יש בהן מקום לאחוז גבוה יותר מן האוכלוסיה להשתתף באחריות והחלפה ויצירת מידע חדש – אור.

—————————————————————————————————-

ואז נוצרה התובנה של הניאוספירה –
ההבנה שהפתרון הוא אחדות של מגוונים שהדרך היחידה ליצור אותה היא שדה של כל בני אדם שמעוניינים מרצונם החופשי לתקשר במידה המקסימלית, מה שיאפשר את התנאים האופימלים לתענוג ברמה הפרטית, ומשם כמובן לכל האיכויות החיוביות, משום שזה תענוג אינסופי שאין כרסום בו.

כך שהמסקנה היא שכדי לחוות את המצב האולטימטיבי חייבים גרעיני השליטה ליצור
להגיע לניאוספירה, ובשביל זה הם צריכים את כולם.
כדי להמנע מלשלם על הנזק והזיזהום שהם יצרו,
מבלי שיהיה כעס – בשביל זה הם לא יוצאים לאור מאז שהם גילו את כל זה. שקר מושך שקר.
אבל דבר אחד בטוח. רק כולם זה הפתרון. מרצונם החופשי 🙂

– מי שחושב שהאילומינטי רוצים להשמיד 80% מהמין האנושי צריך, כשהוא פוגש בחבר הארגון להסביר לו שבכך הוא גם יחסל את האחוז השווה של כח חישוב של אותם 80% –
מכיוון שהניאוספירה היא למעשה רשת של בני אדם אשר יוצרים מחשב על שהם הרכיבים שלו,
כל אדם הוא רכיב חישוב שפותח מאז קום היקום. אין לזלזל בכלים אלו, ולא בכל מגוון שבהם הם פיתחו חיים.
הכל צריך להפוך למחקר.

"וכשכל הלחימה תיפסק,
כל המחקר יהיה שייך לכולם"

טוב להדליק נר מלקלל את החשיכה

מה נותן לכם מוטיבציה להיות פעילים?

לנקוט עמדה?

כמה אומרים לכם שאתם מגזימים, שאין פתרון, שרק מפלגה,
שדפני וסתיו רבו או שהמחאה נכשלה.

עזבו אומרים, כמה חוקים אנטי-דמוקרטים ועליות במחירים העבירו מאז שיצאנו לדרך?

כמה מאהלים פונו באלימות?

.

אתם יודעים, יש שני דברים שהופכים אותנו לפעילי מחאה/התעוררות/סביבה –

ההבנה שהמדינה והפלנטה נמצאות בתקופה רגישה, אפילו מסוכנת;

והשניה, והיקרה בהרבה, היא שיש לנו את הכח לשנות את זה.

מוטיבציה לעשייה היא עסקת חבילה –

היא מונעת ע"י התנועה אל עבר משהו שאנחנו מאמינים בו,

אבל נשארת בטווח הארוך רק אם יש תוצאות.

 ועל זה אני רוצה שנחשוב הפעם…

.

כולנו רוצים שיצטרפו אלינו עוד אנשים, אז בוא נבין את המלכוד 22 שאנחנו שבויים בו:
מצד אחד – המצב שאנחנו מנסים לשנות אותו הוא האדישות של העם. אנחנו רוצים שאנשים יתעוררו,
ויקחו חלק במאבק להחזרת המדינה לעם. עם פי עשר פעילים ממה שיש היום, אנחנו יודעים, היה אפשר להשיג הרבה יותר.
מצד שני – הסיבה המרכזית שאנשים לא מצטרפים זה כי הם חושבים שהמחאה מתה.
אנשים תמיד היו סקפטים לגבי היכולת שלהם לשנות כי הם מוחלשים ורגילים להיות פסיבים,
והם תמיד אומרים שהם יצטרפו כשכולם יבואו.

.

אחת המשימות המרכזיות שלנו היא להראות לאנשים את הפירות של הקיץ –

את מדינת ישראל החברתית שנמצאת פתאום בכל מקום למי שבעניינים, ויודע איפה לחפש.

אנשים רוצים לראות תוצאות?

בואו נספר להם על התהליך, שאנחנו מתרבים עם כל יום שעובר,

בואו נהפוך את זה למשימה שלנו לאסוף את כל החדשות הטובות הקונקרטיות שהמהפכה

שלנו ייצרה ועוד מייצרת –
קבוצות מחאה, יוזמות חברתיות, קואופרטיבים, עסקים חברתיים, שיח חדש וערבות הדדית –
ואפילו איגוד עיתונאים חדש שקם לו השבוע.
החלטתי להקדיש לכך דף בבלוג, שנקרא פירות המחאה, ואתם מוזמנם לבקר.

.

עכשיו בוא נחזור לחיינו –
כולנו רוצים עוד פעילות, ואני רוצה לעמוד כאן על נקודה קריטית:
כשאתם נותנים לאדם סקירה של כמה המצב רע, ומספרים לו על עוול, עוני,
פערי מעמדות, כנסת שנראית כמו ביה"ס תיכון, דמוקרטיה בסכנה ושפתאום צריך להלחם על זכויות נשים…
ובכן, אתם ולקחים את הסיכון שתפריעו לו קצת. שתנסו להוציא אותו מאיזור הנוחות שלו.
כמה פעמים קרה לכם התרחיש הבא –

זה לא סתם – לרוב האנשים אין כח להתעסק בשינוי כי זה נראה להם חסר סיכוי, מורכב,

נורא קר בחוץ, כי הם יהיו היחידים אבל בעיקר כי כרגע נח להם.
זה תפקידנו להמשיך את מה שהתחלנו במאהלים –
לעשות כיף, לבנות קהילה, להיות סיפורי הצלחה עם רגליים.

.

אחד הדברים החשובים לזכור זה שהמדיום הוא המסר –
האופן שבו אדם נחשף לידיעה מסוימת מכריע גם את טיב ההקשבה שלו
לידיעה, וגם למערכת היחסים שנוצרת בינו לבין המידע.

זוכרים פעם, לפני שהייתם פעילים? איך היו נראות ונשמעות לכם אז ההפגנות
ברדיו, בעיתון ובטלויזיה? רחוקות, צרות של "מישהו אחר", ובטח לא משהו
שאתם יכולים להשפיע עליו.

.

לכן זה חשוב להזמין אנשים לשיח משמעותי – 

שמוגדר הכי טוב ככזה שבו כל המשתתפים בשיחה משמעותיים.
זה יכול להיות חוג בית, או שיחה בבית קפה…
זה יכול גם להיות באוטובוס – אבל המפתח בלי ספק הוא להסתכל בעיניים,
להקשיב ולחפש במה שהאדם מולכם מספר לכם את מה שמפריע לו.

.

לא צריך את כל העם איתנו כדי להוביל מהפכה חברתית של לקיחת אחריות וערבות הדדית.
היתרון הבולט ביותר של האמת זה שהיא נכונה!
אנחנו צודקים – באמת יש כאן עוול, הוא ברור לכל, ובאמת אפשר לפתור אותו עם חזית חברתית מאוחדת!
אבל כמה אנשים צריך לדעתכם בשביל חזית כזאת?

אני הלכתי על המספר 3,000.
היום לאף מפלגה מרכזית בישראל אין כזה מספר של אנשים
עם מחויבות כפי שיש לנו.

.

תרשו לי לשתף אתכם בחזון שיש לי, עם תכנית מעשית עד מאוד.

 נניח שכדי לעשות שינוי צריך כ- 3,000 איש מחויבים, מאוחדים,
לוקחי אחריות מעשיים.

להם אני קורא הקרקע הפוריה. תתחילו לחפש אותם –
כי הם מתים להמצא על ידינו בדיוק כפי שאתם חיכיתם כל החיים עד
לתחושה המשכרת והנפלאה של מה שקורה לנו כבר חצי שנה.

.

את הרציונל שאני מביא כאן לפניכם, שטוב להדליק נר ולעסוק באנשים שרוצים ומחכים להקשיב לנו,

מאשר רק לקלל את החשיכה, בלי להציע או לנוע לעבר פתרונות בעצמנו –

את הרציונל הזה ניתן ליישם על תנועת המחאה השלמה, וגם על כל פרויקט בנפרד.

הוא פונה לכולם.

.

מתוך האנשים שמאוכזבים מהשיטה, למצוא קרקעות פוריות,
להזמין אותם לשיח משמעותי, לשבור איתם סופית את ההיאחזות במערכת,
להכיר להם את כל הדברים הטובים שקורים סביבנו, ולהזמין אותם ליצור או להצטרף ליוזמה חברתית –
שבתורה תאפשר לאנשים לחוות עולם חדש הלכה למעשה.. וחלק מהם יצטרפו לפעילות,
ויחפשו את הקרקעות הפוריות בסביבה שלהם.

.

כתבתי שבוע שעבר שנמאס לי מכל חצי הניסיונות לתקן את המצב,
ובאמת התכוונתי לזה. כמה ימים אחרי הגיע אלי אחד המיילים המדויקים
שקראתי בחיי. הוא פשוט ריכז עברונו את המעבר, תמונה אחר תמונה.

——————————————————————————-

אנחנו מתאחדים להפסיק ובמקביל מתאחדים לקיים: 

–         מניצול וזיהום כדור הארץ לבניית פרמקלצ'ר ואיזון סביבתי
–         מייצור אנרגיה מדלקים מאובנים לייצור אנרגיה טבעית חופשית וחינמית
–         מחסימת טכלונוגיות מתקדמות לאיפשור מהקיים בשפע לכולם
–         מייצור זול שנהרס/מתכלה מהר אל ייצור איכותי ויעיל
–         מרפואה מערבית שברובה חולה אל רפואה הוליסטית מאוזנת ובריאה
–         מייצור וצריכת תזונה קלוקלת ורעילה לקיום תזונה נכונה וטובה
–         ממשבר מים לאיסוף יעיל של מי גשמים וטל
–         ממערך חינוך סגור ומיושן למערך חינוך פתוח, עדכני ומהפכני, החוקר ומאפשר אהבת הלב הטבעית
–         לעורר האחד יחיד ומיוחד בכל אחת ואחד
–         משחיתויות וקשר הון שלטון למעגלי הנהגה מקומיים עד עולמיים
–         מעוולות ופגיעה בזכויות אדם בסיסיות אל צדק, שמירה על החברה ואהבת לרעך כמוך
–         מפגיעה בבעלי חיים למוסריות והגינות
–         מהסתרות ושקרים והדחקה אל חשיפות האמת ומודעות למה מחזיק את המצב הקיים והלא רצוי בקרב                 ה 99%
–         מריבוי עצום של ייצור ועבודות סרק הנולדות מתוך כך שהמשחק כיום הוא עדיין כסף, אל הפסקת עבודות ומוצרים שלא תורמים לנו באמת,
אדרבה אלה המזיקים לנו כאורגניזם אחד של החברה האנושית, החי, הצומח והקיים בכדור הארץ והיקום.
נפנה עצמנו מתודעת אינדיבידואליזם ונפרדות אל קהילות וקואופרטיבים המפשטים וממקסמים
את איכות החיים ומעלים רמתה.

——————————————————————-

‎"אלו שהתעוררו – עולם משותף להם.
ואילו כל ישן פונה רק לעולמו שלו"
– הרקליטוס

נקודת המפנה

בכדור הארץ ישנן אינספור מערכות המתאזנות אחת מול השניה – מערכות של האויר, המים, התחדשות הצמחים, הגאות והשפל, לידה ומוות של בעלי החיים וסיבוב הכדור מסביב לעצמו ולשמש. מתוך התהליך הזה כל החיים בכדור הארץ, כל המינים של בעלי החיים והצמחים נולדו, ואליו הם חוזרים כאשר הם מתים. המצב הזה נמשך משהו כמו 4.6 מיליארד שנים על מסלול קבוע של ריבוי הצורות והזנים, והפיכת רשת החיים לסבוכה יותר ויותר.

ואז אנחנו הגענו. אומרים שרק לפני 10,000 שנה התחלנו להתייחס לאדמה כרכוש,
לעבוד אותה בצורה מסודרת עם לידת החקלאות.
אבל אנחנו הצלחנו, בעיקר ב150 שנה האחרונות להפוך לאיום על עצמנו והמון מינים אחרים…
מדוע?

אף על פי שאנו חלק מהאורגניזם הזה, אנו חיים באשליה קצרת רואי שאנו השליטים בו. האשליה הזו, מעבר להיותה הגורם המרכזי הגורם למלחמות בינינו על שליטה, הביאה אותנו להתמודד עם הרס סביבתי הולך וגובר, ולהבנה שאנו בדרך להשמיד את עצמנו.
היום יש המון ניסיונות לתקן את המצב… יש כאלה שאומרים שצריך לחזור לחיים פשוטים, יש כאלה שאומרים שצריך לתת לטכנולוגיה לעשות את העבודה בשבילנו ושכולנו נצא לחופש,
ויש כאלו שממליצים לקנות אוכל יבש ולהתחיל לגדל ירקות, כי סוף העולם מגיע.

הכתוב כאן מובא כדי לתאר את התהליך שהתרחש, ומתרחש עדיין, סביבנו ובתוכנו כדי לנסות ולשפוך קצת אור.
אני מציג כאן שלוש רמות של תודעה, המתפתחות אחת מן השניה ומתארות את התהליך שאנו עוברים.

הישרדות – אני חי!

המח המפותח יחסית של האדם, העוסק בניסוי ותהייה, פיענוח של תבניות והסקת מסקנות ובניית כלים, מונע ע"י הרצון לשרוד. מכיוון שהידע האנושי נצבר בצורה קולקטיבית על פני זמן, כל התרבויות התחילו מהמקום הזה, אך משום שבתקופה הזו הכלים שהיו לנו לא היוו איום על הטבע, היה לזה מקום.

היום מחצית מבני האדם עדיין חיים בתנאים הדומים לאלו של אבותינו לפני 10,000 שנה.

בהשירדות אין מחשבה או עירנות מעבר לאינסטינקטים החייתיים ולקרב האינסופי להתרבות ולבסס שליטה.
הישרדות היא טריטוריאלית, היא דחף מיני, היא פחד ממוות.
תודעת ההישרדות נמצאת כמובן גם בעולם המערבי, והיא התירוץ לכך שאנו מתמכרים לנוחיות שהטכנולוגיה הביאה איתה עד לרמות שבהן אנו פוגעים במערכת האקולוגית שתומכת בנו.
יש הבדל כמובן, בין לשרוד ולחיות…

מודעות – למה אני חי?

עם חלוף הזמן, והצטברות הידע האנושי שוחררו שכבות מסוימות של האוכלוסיה מהעבודה היומיומית והדאגות של ההישרדות החלו להשכח אט אט.
בתנאים של שפע חומרי ועבודה הולכת ופוחתת הנדרשת כדי לשרוד, הגיע האדם להעסיק את עצמו בשאלות אודות הסביבה שלו, מקור החיים וטבע הבריאה. זהו תחילתו של המדע המוקדם, שהמשיך את יצירת הכלים הפשוטים שקדמו לו. עם פיתוח הכתב המחקר נמשך גם על פני דורות בשלל הנושאים הנוגעים לחיינו.
בני האדם גילו חוקיות בטבע, ולמדו איך לנצל אותה בשלל דרכים להפקת תוצרים, בפילוסופיה ובמתמטיקה.

אך היו שאלות שאי אפשר היה לענות עליהן; לתוך הריק שנפער בשאלות כגון מדוע אנו מתים, או מה יש מעבר לקצה של האוקיינוס, יצק האדם תפיסות עולם בכלים המוגבלים שלרשותו…
דת ואמונות תפלות או כוזבות מילאו כל חלל, וכיום הם מגיעים אלינו על דפי ההיסטוריה בדמות סיפורים מופלאים על האלים, מפלים בקצה הים ויצורים מופלאים.

הטבע של האדם הוא לנסות ולהגיע לתמונה שלמה, הוליסטית, מתוך הצורך להבין את משמעות קיומו ומותו, ומתוך כך הוא אינו רק משלים חלקים בתמונה מדמיונו, אלא גם מגן עליהם בחירוף נפש והופך אותם למנהגים ולתרבות של עמו.
בנוסף, הוא תמיד ינסה להקפיא ולמסד את תפיסת העולם שלו, ולהתנגד לכל תפיסה חדשה שקוראת תיגר עליה. האמונה ומנהגיה הופכים לקדושים, ולסמל הכח של מעמד השליטים.

הנזק שנגרם הוא אדיר, מכיוון שהצורך המהותי והבסיסי של הפרט כמו גם הקולקטיב לשאוף לשלמות ולהמשיך ולשאת את לפיד הבנת ופיענוח העולם הוא בלתי נמנע, ואי הבנה של האמת הזו הביאה למעגל בלתי פוסק של מלחמות, ניהול בזבזני של משאבי הטבע, חורבן, הרס, אמונה כוזבת, בגידות, התמכרויות, דתות, כתות, דיכאונות, מחלות נפש, ואף מצליח להביא אותנו להיות החיה היחידה בעולם ששמה יד בנפשה שלה.

המודעות היא בלי ספק המעבר הנדרש מתמימות פרה-עץ הדעת, חסרת הידע וההבנה של העולם סביבנו והחוקיות הטמונה בו, אל האדם הסקרן והאנליטי. היא מסמלת את הניסוי והתהייה והילדותיות, ובעיקר את ההתעקשות להתנסות באופן אישי המאפיינים כל כך את גיל ההתבגרות.

המודעות מסמלת את העולם המערבי ככלל היום, הבנוי על שלל תפיסות מיושנות, שמצד אחד נחשבות לאמת מוחלטת, ומצד שני היא המדרגה למחקר אישי ומעמיק אודות העולם שלנו.

תודעה – איך אני חי?

אבל לסיפור שלנו חסר עוד חלק. יש עוד בחיים מעבר למה שעין בלתי מזוינת יכולה לראות.
במחצית השניה של המאה ה-20 הבשילו התנאים לעלייתה של התודעה לעלות לפני השטח – המדע האמפירי, מיפוי כל קצוות הפלנטה, המדעים החברתיים ואמצעי התקשורת האלקטרונים חיברו את כל תושבי העולם לכדי מאסה אחת.
אבל זה היה גילוי התחממות כדור הארץ, היכחדות מואצת של מינים, והתדלדלות של משאבים מסוימים שיצרו את התנועה הסביבתית והתודעתית חובקות העולם והתודעה; החוויה דומה לכזו של יציאה לראשונה מבית ההורים:
ההבנה שאם הבית שאתה גר בו מבולגן, אתה הוא זה שתסבול, ואמא לא תבוא לסדר אחריך יותר.

המין האנושי ניצב בודד בכדור הארץ, ולאחר שכבשנו את כל קצוות הפלנטה התחילה לעלות השאלה נגד מי אנחנו בעצם נלחמים? לאן אנחנו בכלל רוצים להגיע?
בשנת 1969, כשצולמה התמונה הראשונה של כדור הארץ בשלמותו מהחלל – אז התחילה לעלות התובנה שאנחנו צריכים לטפל בדבר הזה. שהוא שברירי.
שהוא סופי.

אנשים התחילו לשאול שאלות, ולעקוב אחרי הכח, הכסף והשליטה. ריקבון נוראי התגלה בשלטון.
ההבנה שהאליטות אינן רוצות בטובתנו אלא בשליטה לשם שליטה התפוצצה בשנות ה60' המאוחרות, כפי שתיאר קארל סייגן:

"המשיכות הישנות לשוביניזם דתי, גזעי ומיני מתחילות לאבד מכוחן. מתפתחת מודעות חדשה אשר רואה את כדור הארץ כייצור חי שלם ומכירה בכך שייצור שחי במלחמה עם עצמו, נידון למוות. אנחנו כוכב לכת אחד."

וככה התעוררנו יום אחד, וגילינו שיש כאן המון בלאגן. הדבר המחריד ביותר לגלות היה שלא רק שרוב האנשים עוד לא יודעים שמוכרחים לקבל החלטות קשות,
השלטונות מונעים מהם את המידע הזה פעם אחר פעם.
דרך חדשה נדרשה כדי להעביר מידע, כדי להתנגד למשטר וכדי לחקור עתיד חדש: אי-אלימות. אתם יודעים מה?
שלום.

ערבוב הרוחניות והמדע בין המערב למזרח בתקופה הזו סללו את הדרך לשפה חדשה, כזו שבונה סוף סוף גשר בין מה שהלב יודע לבין מה שהמח חושב.
שפה שמבוססת על הרמוניה, ערבות הדדית, העצמת הפרט ושיתוף פעולה.

—————————————————————

כיום המדע מוכיח את מה שהיה שמור למלומדים המצטיינים של הרוחניות –

בעולם, וביקום, הכול מערכת אחת גדולה שבה הכול תלוי בהכול באיזון עדין והכול משפיע על הכול. אין אנו שליטים של הטבע אלא חלק ממנו, ואנו תלויים בו ובאיזון שלו כדי להתקיים.

התודעה האוניברסאלית הזו, שלוקחת כל כך הרבה יותר פרטים בחשבון מביאה איתה תובנות רבות, כגון המחזוריות הטבועה והשזורה בכל האלמנטים בטבע כצורה בתוך צורה, הימצאותם של אלמנטים גיאומטרים ומתמטים באלפי צורות בטבע, ודימיון במבנה התאים והדנא שלנו לבין היקום.

המחקר מוביל בשנים האחרונות לעליה לפני השטח של טבעה האמיתית של התודעה הטבועה בכולנו, שכאשר אנו פוגשים את עצמנו נקיים אנו עצמתיים לאין שיעור,
ושלמעשה החיים הם פרי יצירתנו ושיש לחיות אותם כאמנים.

תובנות אלה, מתפשטות כיום ברחבי העולם כחיסון לנגיף ההרסני של אשלית השלטון שלנו על הפלנטה יוצרות אצל הפרט מהפכה אישית של ממש, ואין זה משנה אם הוא נחשף לאמת זו דרך הסכנה הממשית על המשך קיום האנושות בכדו"א, חוסר צדק ואיזון חברתי או דרך תרגול רוחני… האמת היא אותה אמת: בכל מה שבאמת משנה, אין באמת אחר… כולנו צפים על אבן בחלל… ומכאן שהדרך הטובה ביותר להתנהל בתוך אמת זו היא בהרמוניה עם הסביבה שלך.
ואהבת לרעך כמוך!

ישנם מורים גדולים בכל התחומים שאותם צריך לצלוח כדי לעשות מעבר מהעולם שלנו,
אבל אם יש דבר אחד שהבנתי זה שזה הכרחי שכל אחד מאיתנו יחווה ברמה האישית עולם חדש בזווית הייחודית שלו.

הניסיונות השכלתניים להסביר ולהמשיג את הפתרונות עבור אחרים הביאו את העולם לאן שהוא נמצא היום. העבודה היא תמיד שלי, וכל מה שאפשר באמת לעשות עבור אחרים הוא להצליח להיות הגרסא הכי טובה שלנו שאפשר.

הציטוט הבא מיוחס באופן פופולארי לנלסון מנדלה בנאום ההכתרה שלו, אך זו טעות נפוצה ובעצם הוא נכתב על ידי מריאן וויליאמסון, מורה רוחנית אמריקנית:

"הפחד העמוק ביותר שלנו הוא לא שמא אנחנו חלשים מדי. הפחד העמוק ביותר שלנו הוא שאנחנו בעלי עוצמה שמעל לכל שיעור.
זה האור שבנו לא האפלה שבתוכנו שמפחיד אותנו יותר מכל. אנחנו שואלים את עצמנו, איזה זכות יש לי להיות מבריק, יפהפה, מוכשר ואהוב? למען האמת, איזה זכות יש לכם לא להיות?
אתם ילדיו של אלהים. כשאתם בוחרים לשחק בקטן אתם לא משרתים את העולם. אין שום דבר נאור בצמצום האישיות שלנו כדי שאחרים לא ירגישו חסרי ביטחון.
נולדנו כדי לממש את הקסם האלוהי הגלום בנו. הוא לא גלום רק בחלק מאיתנו, כל אחד מאתנו נושא את הקסם הזה בתוכו. כאשר אנחנו נותנים לאור הפנימי שלנו לזרוח אנחנו מעניקים, בלי מודע, רשות לאחרים לעשות כמונו.
כשאנחנו משתחררים מהפחדים שלנו, הנוכחות שלנו משחררת אחרים."

1

סליחה, איך מגיעים מכאן לעתיד טוב יותר?

ברמה המערכתית,  מהפכה היא בעצם התפרצות של רעיונות.
זוכרים מה זה מים(meme)? ריצ'רד דוקינס הגדיר את המושג מים כי הוא רצה שנראה
שלרעיונות, בדיוק כמו לכל יצור ביולוגי, יש אבולוציה של ברירה טבעית.
כלומר, החזק שורד, ומה שמביא איתו ערך הכי גדול משגשג, משתכלל, ושולט.

אז מהפכה היא קפיצת מדרגה אבולוציונית – של רעיונות.
ובכל מה שקשור למימים, זה תמיד מגיע עם טכנולוגיה.
לפני משהו כמו 50,000 שנה התחילה להתפתח השפה המדוברת, וזה חולל מהפכה.
היה לנו מאז חקלאות, ערים, כתב, דפוס, ואני די נרגש כשאני מדמיין איך אני מספר לנכדים על מהפכת הסלולר(טלפתיה) ומהפכה הרשתות החברתיות(הנוספירה, שאליה נגיע עוד רגע).

אבל רגע – מה זה בכלל טכנולוגיה?
קפיטליסט יגיד לכם שטכנולוגיה היא המגוון הרחב של הכלים שהאדם ממציא,
שהופכים אותו ליצרני יותר, ומאפשרים לו לבנות עולם מורכב יותר.
עידו הרטוגזן, בספר המהפכני טכנומיסטיקה מספר לנו שטכנולוגיה היא הדרך שבה ההכול(היקום, אלוהים, הרוח הגדולה) מפרק את עצמו לעוד כלים להכיר את עצמו.
כלומר, לפני שפה, ההכול לא היה יכול לדבר. לפני כתב הוא לא היה יכול לכתוב.
כלומר, כל פעם שטכנולוגיה חדשה נכנסת לתמונה, נוצר מרחב חדש לחלוטין – כפי שאתם כבר שכחתם שהיה ב2007/8, כשפתחתם את חשבון הפייסבוק שלכם, ומרחב חדש שלם של פוטנציאל עבור מימים נפתח.

האבולוציה של המימים נשענת לחלוטין על הערך שכל מים מביא איתו,
כמו לדוגמא הצמיחה יוצאת הדופן של שיתוף תמונות במסך הבית שלכם בפייסבוק בשלושת חודשים האחרונים.
זה כאילו שפתאום אנשים שרוצים להעביר מסרים מהר לכל העולם(אנשי מאהלים בכל הפלנטה),
שלא היה להם זמן לעצור תמיד ולערוך וידאו איכותי נאלצו לגלם את הגירסא המודרנית של המצות –
ושכמו שבני ישראל גילו במדבר – כשאתה חי מהפגנה להפגנה עדיף תמונה של מצה מסרטון של לחם.
תמונות קליטות, עם טקסט או ציטוט או מראה יוצא דופן מביאות יותר צפיות יותר מהר גם.
וברגע שזה התחיל לקרות,
המים עצמו של להכין תמונה ולהפוך אותה לויראלית הפך לאופנה.

אז יש עכשיו מהפכה – כן או לא?
באילו רעיונות חדשים נתקלם בשנת 2011? מה הקשר בין הרעיונות האלו?
כשאנחנו צועקים צדק חברתי במאות האלפים, לכל אחד יש תמונה אחרת של צדק חברתי בראש נכון?
צירוף המילים האלו, הערך הזה, "צדק חברתי" קיבל הרבה העמקה.
הערך שלו בויקיפדיה של הנוספירה – המרחב התודעתי שמקביל נניח לאינטרנט שמורכב מהמוחות של כל בני האדם, קיבל הרבה מאוד קליקים בכמה חודשים האחרונים והפך לבעל ערך של ממש עבור מי שיצליח להגדיר אותו.

אמא אומרת שאני צריך להרוג את השוטר שיש לי בראש

לי זה מרגיש ממש כמו החרב של המלך ארתור –
מי שיצליח לתת למושג את ההגדרה שתתפוס, יהפוך למלך הממלכה.

מה שמדהים אותי,
זה כמה שאנשים הפכו לסקרנים בימינו. אכפת להם. חבריי האקטיביסטים ואנוכי היינו יושבים בחדרים ומנסים לתכנן כמו איזה חברת שיווק מדיה איך בונים קמפיינים שיצליחו להוציא את הציבור, ולו לרגע, ממעגל הקניון-עבודה-מלחמה שלו.
ופתאום זה יצא מכולם כזה חזק… אתם נותנים לייקים, משתתפים בהפגנות,
מפיצים כתבות על עוולות ומה לא…
ואני שואל אתכם – אילו מימים ישרדו את מהפכת הרשת החברתית/צדק חברתי שלנו?
אילו מימים אתם רוצים שיזכרו?

אני מתחכם, מותר לי.
אני רוצה שהמים שיזכרו מכל הסיפור הזה הוא שידע זה כח,
ושכדאי ללמוד על מה הופך את החיים שלך לטובים או רעים,
כי התקשורת לא בדיוק רצה אחריך לספר לך את האמת.
כשמדובר בכח, זה ידוע שהוא משחית כשהוא בידיים של מעטים אז אני מוסיף את המשולש הנ"ל –
דע את עצמך, דע את מה שמביא לך אוכל(אדמה, אוויר, כלכלה), ותחלוק את זה עם שכנך.

עכשיו, הנה עוד משהו – שיווין.
נתקלתי בספר הזה שמביא פעם אחת ולתמיד את ההוכחה לתחושת בטן האולטימטיבית;
שכשיש שיוויון, לכולם טוב יותר.
את הספר כתבו שני פרופסורים בתחום התפלגות משאבים ציבוריות, שחקרו את הנושא בארצות רבות,
וגילו שבריאות פיסית, בריאות נפשית, שימוש בסמים, חינוך, אחוז תושבים בכלא, השמנת יתר, ניעות(היכולת לעלות מעמד חברתי במהלך החיים) ואמון נפגעים כאשר החברה פחות שיוויונית.
יש בארה"ב את אחוז התושבים הגבוה בעולם בכלא, וזה לא סתם.

מידת השיוויון בתכלס תלויה בכמה אנשים בחברה מרגישים אחראיים להצלחה ולכשלונות שלה.
בחברה שבה כולם מאשימים את המשטר מצד אחד, והעשירים מתגאים בזה שהם יוצרים את
כל הטכנולוגיה והעושר שהם בוראים מטפטף למטה – אין שיוויון.
ככה שבעצם המטרה של החברה ככלל אמורה לקחת את האנשים המבריקים ביותר
ולתת להם לחשוב איך לאפשר לשיווין חומרי, מעמדי, חינוכי, רוחני ומשפחתי להגיע לאיזון.

חשבתי על זה גם קצת בעצמי – עד כמה שאני מצליח להבין מי שבסופו של דבר יוצר רעיונות מבריקים,
או מצליח להפוך אותם לפופולרים זה סוג חמקמק ומאוד נדיר של אנשים – מנהיגים.
מידת ההצלחה של מהפכה תודעתית היא בכמה מנהיגים יוצאים ממנה.
מנהיגים שיכולים כעת להוביל רפורמות רעיוניות, ערכיות ורוחניות.

הרבה אנשים אומרים שעכשיו זה הזמן לקום ולעשות משהו, ואני רואה מישהו יושב לידם עם מבט מיותם בעיניים;
הוא שואל "לעשות מה לעזאזל?"' הכול כזה ברוך, העולם כזה דפוק, ושנינו כאלה קטנים.
אבל את האמת חבר'ה – זה לא נכון.

האמת היא שכל אחד יכול לעשות שינוי, ויש מלא ציטוטים שהתלבטתי איזה מהם לצטט בנושא.
בחרתי בסוף בקטע וידאו הזה כדי לסתור אחת ולתמיד את האמונה שהעולם הוא מקום בודד עבור הפעיל.
הוא רק הולך ונהיה מאוכלס יותר ויותר…

סוף העולם (הישן)

מהפכה בעד ונגד

אז יצאנו לרחובות שוב. כרזות של ה29.10 עוד תישארנה ברחובות, והרבה שאלות יחד איתן באויר.
ואני שואל אתכם – לו הייתם אתם מרואיינים ע"י יונית, במהדורה המרכזית;
מה הייתם דורשים? קחו זמן לחשוב על זה, לא שאלה פשוטה.

האם הייתם משקיעים את הזמן בלציין ש50% מהשכירים מרוויח שכר מינימום?
או אולי ש80% מרוויחים מתחת לממוצע?
האם הייתם מספרים את הסיפורים השונים של חוסר הצדק,
שצצים להם ברשת כמו פטריות אחרי הגשם?

בכלל, כל הנושא של מנהיגות מעסיק אותי בימים אלו.
הטבע של מנהיג הוא להביא רעיונות חדשים, להיות מרכז כריזמטי של פעילים,
כלים, רעיונות ועשייה.
לאן אתם הייתם לוקחים את הציבור אם הייתם דפני ליף?

היום, במאה ה-21, הקהל שלכם בעצם בעידן שבו יש מלחמת עולם על תשומת הלב שלו.
מפרסמים, רשתות חברתיות, אמנים והוגי דעות –
כולם רוצים רק רגע מזמננו…
ובעולם הזה שבו תשומת הלב שלנו הולכת לנהיית מחולקת בין כלים שונים לצריכה מידע,
אנחנו גם פחות בוחרים איזה מידע לצרוך, והוא יותר עושה את דרכו אלינו.
מעניין כל הסיפור הזה, שהרי יש לנו נגישות גדולה יותר מלכל אדם בהיסטוריה היום.

בפוסט הקודם כתבתי על ממים, שזה למעשה מונח שמגדיר כל פיסת מידע, וככזאת יש לה נטיה טבעית לשכפל את עצמה.
כשאנחנו בוחנים את הנושא, זה מעניין לבדוק אילו מימים דווקא נשארים אצל המארח(אנחנו) שלהם.
ככה שכשאני אעמוד מול יונית, והיא תשאל אותי על ההפגנה הערב,
אני אצטרך להציג בפניה שילוב של רעיונות שמצד מאתגרים את הנורמות(דה, אנחנו מנסים לשנות כאן),
ומצד שני לאנשים יש כלים להבין אותם בכלל. הרי אם אתחיל לדבר על בנית קהילות שיתופיות בכל הארץ,
הקמת קואופרטיבים והקמת גינות קהילתיות… לאנשים יהיה קשה יותר לקבל את זה מאשר אם אדבר על אשמתם הגורפת והכוללת של חברי הכנסת.
הכי טוב יהיה אם אצליח להציג בפניה רעיונות או לינקים תודעתיים שאני ארצה שמישהו אחר ימשיך אותם ממני.
אם אני אפזר שמות של אתרים, או ממים ברשת ששינו אותי.

כלומר, הכי יעיל יהיה להציג בפני הצופה בבית פתיח מספיק מעניין שישלח אותו ללמידה של חומרים נוספים.
אף שלט בהפגנה, אף נאום מול אלפי אנשים, אף בלוג או פתק בפייסבוק(כמעט, תקראו את זה) לא מדבר על מה שבאמת מרחיב את הדעת.
יש ים של מספרים, דעות, מאמרים ושלטים על כמה שהמצב קשה –
אבל מעט שמדברים על דרכים אפקטיביות לפעול כדי להזיז את הדברים,
וממילא יש תחושה כללית שאין טעם ללמוד את הנושא כי הוא כזה מורכב.

אני מצטער, אבל אני לא חושב שזה האחראיות של השלטון להזיז את התחת שלו ולעשות שינוי.
אני לא חושב שהשלטון אמור להקים גופים שיתחרו בו, כמו התארגנויות אזרחיות.
וזאת בדיוק הנקודה. איפה אנחנו שמים את האנרגיה שלנו.

ציבורי וקהילתי

נניח שיש לכם 1,000 פעילים, משאבים כספיים נמוכים ומנהיגות מתהווה.
במה תשקיעו את זמנכם כדי להבטיח חברה צודקת ושיוויונית יותר מחר,
בהנחה שהפעולות שלכם נמצאות תחת זכוכית מגדלת?

אני מניח שהתשובה האינטואיטיבית שלכם היא –
להקים זעקה על המתרחש, לא לתת לכנסת לנוח ולהוביל קמפיין ציבורי.
אבל זה לא התשובה היחידה.

למעשה, זה תשובה די בעייתית.
מוסדות השלטון הצליחו הקיץ להוכיח כמה שהם לא יעילים בהתמודדות עם בעיות מתהוות בתחום הכלכלה, וכמה הגמישות של הממשלה מוטלת בספק. יתרה על כן, כשמדובר בפעילות מהסוג הזה צריך את הזעם ותחושות הקיפוח שמניעות אנשים לפעולה. זה מצריך מאיתנו להקפיא את התהליך שאנחנו עוברים כציבור במקום אחד – מחאה.

מצד שני, המישור הקהילתי שבו הפעולה תלויה הרבה יותר באלו שפועלים ומניבה רווחים חברתיים כמעט מיד,
אינה עולה באף עצרת.
קואופרטיבים, קבוצות שחיות ביחד, תעסוקה קהילתית, אסיפות שכונה וכסף מקומי/בארטר הם כולם
פתרונות נהדרים, שניתן לנוע לעברם עם הרבה פחות מיאוס, ועם הרבה יותר מקום ליצירתיות וביחד.
ככה, כשהפעילים הופכים לאנשים שחיים את מה שהם מדברים עליו –
שוויון, צדק, פחות ניכור, מדינת רווחהת, סולידריות, גאווה להיות ישראלי, ערבות הדדית…
ראינו השבוע כמה שכשהשלטון מתנהג בברוטליות הוא מצליח לעצבן את המוחים בארה"ב,
ובעצם ללבות את אש המחאה. אבל אי אפשר לסמוך על השלטון שיהיה כזה גס בכל שבוע, בכל מקום.
הדלק חייב לגעת במניעים גם של אנשים חושבים, של עשירים, של עניים, של סקרנים ושל עתידנים.
תבינו – שינוי זה דבר מרגש. מדובר כאן בהיסטוריה בינ"ל, סיפור שהיה מקבל תסריט הוליוודי זוכה אוסקר.

צריך להצית לאנשים את הדמיון ולצאת מהקופסא – לבנות קהילות, להציע כלים חדשים,
לראות את הבעיה מזוית חדשה. הרי גם לכם זה לא חידוש שאיינשטיין אמר
שאי אפשר לפתור בעיה עם צורת המחשבה שהביאה את הבעיה.
זה מתאים בקהילות בהם הדיירים חיים לפרקי זמן ארוכים ביחד,
אבל מתאים גם לשכונות שבהם אנשים עוברים דירה כל שנה. אתם יודעים למה?
כי ב2011 שנה אחת שקולה ל100 שנים של פעם.
רעיון טוב באמת מטייל היום יותר מהר מאי-פעם.

מה בעצם צריך?

אחת השאלות המרכזיות שתושבי מאהלים שואלים את עצמם בכל העולם היא –
מה בעצם דפוק במדינה/עולם הזה, ומה באמת נחוץ לנו כדי לחיות חיים בריאים ומקיימים.
התשובה טמונה עמוק בגנים שלנו – מים, אדמה, מזון, חינוך רלוונטי, ערכים ברי קיימא ומרחב ליצירתיות.
החשיבה האסטרטגית שמובילה אותי במצבים כאלו היא מה ניתן להשיג קודם,
מה הכי נגיש, מה הכי דחוף… מכניסים את כולם למחשבון ויוצאים לדרך עם התשובה הכי כדאית.

בסופו של דבר, כשאנחנו יוצאים לעבר העשייה שלנו מתוך מחשבת תחילה על העולם שבו נרצה לחיות לבסוף,
הצעדים שלנו היום יהיו בכיוון הנכון.
סוף מעשה במחשבה תחילה.

אין זה מספיק להבין היטב את המשחק שהטייקונים והבנקים הבינ"ל תוו
לנו ולתת תשובות בתוך מסגרות המס, הקפיטליזם או החוק.
חייבים לפרוץ החוצה אל מערכות דמיוניות של ממש.
לדמיין עולם חדש זה לא מותרות,
זה כיום תנאי הכרחי להמשך המין האנושי.

יש לכם רעיון? הוא משוגע? יש לכם חלום שאתם מפחדים שהחבר הציני שלכם ירמוס אותו?
תכתבו אותו. תחשבו באיזה עולם היינו חיים אם מרטין לות'ר קינג היה שומר את החלומות שלו לעצמו.

סוף העולם (הישן)

על שלושה דברים הוא עומד העולם הישן:
על נפרדות – פחד ממוות, שנאה, כל הקונספט של האחר. 
על אידיאולוגיות – עקשנות ובורות שהדרך שלי צודקת משלך.
ועל מאבקי מעמדות – מפירמידות במצרים ועד לאס וגאס…

נביאים כלכליים אומרים שסוף העולם קרוב,
ושעוד רגע יצנחו השערים, הכסף יאבד הרבה מהערך שלו, ושמדפי הסופרמרקט יתרוקנו,
ושכדאי להשקיע בזהב מוצק, ולאגור זרעים אורגנים.
נביאים רוחניים אומרים שיהיו שלושה ימים של פחד, חושך ואי ודאות, ושכדאי למצוא אהבה בלב, וללמוד לעשות מדיטציה.
אנחנו חיים במערכת שהשווקים העולמיים שלה בנויים למעשה על תפיסות עולם שמתאימות לצרכים של המאה ה-19,
והשוק החופשי מאויים היום ע"י כלכלות כמו ייון, איטליה, אירלנד וספרד שהחוב הלאומי שלהן הפך לנטל על השכנות השמנות.

לפני שבועיים נתקלתי בהדרך לעין חרוד והופתעתי לגלות שיש רומן דיסטופי בעברית.
זה מדהים לגלות בכל פעם מחדש כמה אנשים מבינים, כבר שנים, שהאנושות חיה בסרט,
ושהתקציב שלו מנופח.

אז מה עושים?!

תראו, יש כאן הרבה גישות.
אפשר להפסיק להשתמש בכסף כמה שהאישה המדהימה הזאת עושה כבר 17 שנה,
אפשר וכדאי ללמוד מה בעצם קורה כאן ולמה זה דפוק,
אפשר לחלום על עולם חדש עם אנשים מחייכים, שאין בו מלחמת מעמדות(אפשר בכלל לדמיין עולם כזה??).

אני עצמי מאוד מעודד מהאירועים ב1,000 שנה האחרונות,
ועושה רושם שהם מובילים למשהו מאוד מפוכח, מאוד ער.
עד אז, ומכיוון שזה נושא מורכב,
אני משתף בתורה שלי בימינו:
על שלושה דברים אני פוקח עין בימינו –
על אספקת המידע שלי,
על היכולת שלי להרכיב מהחתיכות תמונה,
והיכולת שלי להתמודד עם זה.
כל השאר, תלוי בך.

ובעצם, מחשבה אחרונה

על שלושה דברים עומד לו העולם החדש:
על אחדות – אהבה, שעובדת באמת רק כשכולם מחליטים ביחד.
על שינוי מתמיד – שום דבר אינו אמת מוחלטת, והכול ממילא זז כל הזמן.
על שיתוף פעולה – שפע אמיתי? כן, תודה.

תרפיה באופטימיות

שבוע שעבר נסעתי לגבעתיים לפגוש את צילה.
צילה היא אחת מהמקימים של ביה"ס Knowmads בהולנד, שמלמד מנהל עסקים משולב עם פעילות חברתית,
ותכנית הלימודים שלו רק 50% ידועה מראש. את השאר הסטודנטים מבקשים במהלך השנה. חוץ מזה, הם גם מתחילים לעבוד עם עמיתים של ביה"ס מיד עם תחילת הלימודים, ולומדים איך לצמצם הוצאות, לגייס פעילים וכסף, למפות את המשאבים שצריכים וליצור שותפויות. כעת מקימים את ביה"ס גם בישראל…
הלב שלי דפק, והתרגשתי, כי ידעתי שכאן רציתי להיות כל חיי, אבל גם כי זה אישר לי תחושה שיש לי בבטן כבר כמה חודשים –
רעיונות משוגעים, מורכבים ולא נורמטיבים מתחילים לתפוס צורות בכל העולם ולהפוך לאמת מטרידה, אך בלתי נמנעת.

אני זוכר שדיברנו לפני שנתיים על כלכלה כספית, ולפני שנה על העצמה קהילתית ואישית,
וזה הרגיש שיש לנו עבודה של עוד כמה שנים טובות, ושההתקדמות תהיה בעבודה עיקשת ויומיומית. אפילו פסטיבל אקטיביזם, שמוקדש כל כולו למטרה זו הצליח לכנס כבר שנתיים 4,000 איש.
ואז הגיעה 2011, ושברה את כל מה שחשבתי בנושא. ה"אביב הערבי", יוון, ספרד, איטליה, ישראל ואפילו כתבות על סין קראתי.
ואז הם הגיעו בוול סטריט. כששמעתי את ההודעה שלהם לעיתונות בטלויזיה האמריקנית ידעתי שנפרץ כאן מחסום קריטי.

המפגינים האמריקאים חיים במדינה הכי משפיעה בעולם, וכתוצאה מכך בתנאי המשחק הנוכחיים הכי משחיתה. ההודעה שלהם לא יצאה כנגד בעל הון, פוליטיקאי, שליט או חברה מסחרית. המחאה שלהם יצאה נגד השיטה כולה, שבה אם תשדוד עסק תילך לכלא, ואם תשדוד מדינה תקבל בונוס.
לכן היציאה שלהם לרחובות אחרת. האמריקאים חיים במשטר הרבה יותר ליברלי מהמצרים לדוגמא.
הם לא צריכים את הטוויטר כדי לתאם בחשאי את ההפגנות שלהם.
עבורם השימוש הכל-כך טבעי במדיה החברתית הגיע למימדים ורמות חדשות –
עשרות קבוצות מקומיות הגיעו לאלפי חברים תוך שבועיים, והאינטרנט התחיל להיות מוצף בתכנים של המחאה הגלובלית האמיתית – נגד שלטון המכונה הכספית של וול סטריט והאג'נדה שלהם של רווחים לפני אנשים.

קחו לדוגמא את אירועי ה-15 באוקטובר. אחרי ששמעתי על זה לראשונה, ניסיתי לחשוב וגם שאלתי כמה חברים שמכירים את עולם המחאה טוב, האם אי פעם היה משהו כזה. רצף של מחאות מקומיות, שלכל אחת מהן יש את הבעיות המקומיות שלה, אך כולן מרושתות בבעיות דומות, בתקשורת משותפת ושפה דומה?
היו דברים דומים, כמו לייב 8 ששודר בכל העולם, או ימי שלום שהאו"ם מארגן וכדומה.
ההבדל הענקי כאן הוא שכל האירועים אורגנו ע"י אנשים פרטיים, בלי מימון מרכזי, בלי גוף שמתאם ביניהם(חוץ מהרשת כמובן) ובהתחשב בכך שכל מחאה קמה באופן עצמאי כדי לתת מענה לצרכים של הקהילה שלה, מדובר כאן בתופעה.

ישנו ציטוט-נבואה של קארל סייגן שאני מאוד אוהב, שמתחיל להתממש לאחרונה:

"המשיכות הישנות לשוביניזם דתי, גזעי ומיני וקנאות לאומנית מתלהמת, מתחילות לאבד מכוחן. מתפתחת מודעות חדשה אשר רואה את כדור הארץ כייצור חי ושלם ומכירה בכך שייצור שחי במלחמה עם עצמו, נידון למוות. אנחנו כוכב לכת אחד"

——————————————————————–

כדי להבין איך כל זה קורה, ומה המנגנון שמאחורי זה, צריך להבין מה זה מם(meme).
מם הוא יחידת מידע שמשתכפלת ממוחות ומאגרים לא-חיים של מידע, כגון ספרים ומחשבים, למוחות או מאגרים אחרים. את המושג "מם" טבע ריצ'רד דוקינס ב-1976 ברב המכר שלו "הגן האנוכי". הממים שמסתובבים ברשת בימינו,מכל סוג, משוכפלים ביעילות רבה ע"י הפופולריות שלהם. הכלים של הרשתות החברתיות הם כאלה שרעיון מספיק חזק, ברגע הנכון, יכול להיות למליוני צפיות ביום אחד כפי שקרה לא פעם בשנים האחרונות.

אבל אין דוגמא יותר בולטת להתפשטות רעיונות וממים ברשת מאשר המחאה נגד מבני השלטון של השנה האחרונה. קראתי השבוע בתיקון עולם על הרצון שנשמע לתודעה עולמית חדשה, ומבטא נפלא את המהפכה התודעתית הזאת, שבה יש אינספור יוצרים ועשרות אלפי מנהיגים.

אני בן-אדם די יסודי. כשאני נתקל באומנות שאני אוהב, אני נוהג לבדוק מי פרסם אותה ואיזה עוד דברים טובים יש לו. מצאתי את עצמי יושב שעות מול כל אלבומי התמונות של דפי המחאה האמריקאים ונדהמתי לגלות כמה טוב זה עושה לי. ומכאן הגיע הרעיון, בין היתר, לפתוח דף בעברית (לחצו ללינק) שיאפשר לאנשים להיווכח למה שקורה סביבנו.
הקונספירלה נועד לטפל באנשים באמצעות מידע שהופך אותם לאופטימים.
אני צופה בהרצאות על גילויים מדעיים וסיפורים מדהימים, שלטים של מפגינים מכל העולם ואפילו שיחות עם אנשים שפעם אי אפשר היה לדבר איתם על מהפכה… ואני רואה תהליך של הבדלה בין עיקר לתפל; תהליך שבו אנו מפרידים את עיקרי החיים, מה שמקיים אותנו ומה ששווה להיות קיימים בשבילו, ומה צריך לנפות כדי להגיע לשם.
והיה ברור לי מהרגע הראשון שהבנתי את זה, שזו המשימה החדשה שלי – לחשוף בפני כמה שיותר אנשים את הסיבות שהופכות אותי לאדם אופטימי בימים טרופים אלה.

אני קורא עכשיו ספר שנקרא טכנומיסטיקה, שבו עידו הרטוגוזן מתאר את האבולוציה של היקום כתהליך מתמשך, שבו שום דבר אינו נסוג באמת. גם כשפגע מטאור והשמיד את כל הדינוזאורים, החיים המשיכו בלי הפסקה והתקדמו לשלב הבא.
טכנולוגיה, לדבריו, היא לא יותר מאשר המשך המאמץ הביולוגי, שמתקדם בצעדים של מאות מיליוני שנים לכל המצאה, באופן של ברירה טבעית רנדומלית. טכנולוגיה היא ההמשך המכוון, ובאופן טבעי ככזאת, היא מהירה בהרבה. יתרה על כך, מכיוון שהידע נצבר נדבך על נדבך, יצאו ב2012 יותר ספרים, שירים, מאמרים, מרוב ההיסטוריה האנושית יחד, וכרגע חיים על הפלנטה כמות של אנשים ל85% מכל בני האדם שאי פעם חיו כאן. כנראה שגם בעולם הנשמות יודעים כמה מעניין כאן כרגע.

אנחנו חיים בתקופה של התעוררות. עם עידן התמימות הרחק מאחורינו, אנו מחפשים אחר פיסות מידע שיוכלו להתרכב יחד למבנה חדש לחברה. היום ידע זה כח, שינוי הוא עובדה, גמישות הכלי הכי חשוב ומחר מפתיע כל יום מחדש.

קנה המידה הטלסקופי של שינוי על פני מיליארדי שנים שלקח ליצור גלקסיות, מאות מיליוני שנים לחיים ביולוגים, עשרות אלפי שנים ליצור את השפה, מאות שנים לכלים מדעיים מודרנים, עשרות שנים להגיע לירח, הביא אותנו להישגים בקנה מידה מטאורי לשנים בודדות.
פייסבוק קמה ב2004 וטוויטר ב2006ת יש למישהו ויכוח על ההשפעה של השתיים האלו על החברה האנושית אחרי 2011?

אז זה התפקיד שלקחתי על עצמי כאן בבלוג, ובדף בפייסבוק. למצוא, להעלות ולארגן בצורה קוהרנטית חדשות טובות, אומנות של התעוררות והרצאות קצרות שיוכלו לשמש אתכם בויכוח הבא עם אדם ספקן או ציני –