Archive for the ‘Uncategorized’ Category

יש למישהו פתרון?

העולם שאנחנו חיים בו היום נהגה ומבוסס על תפיסה של אדם במאבק הישרדות.
אדם שמפחד למות בעולם מלא סכנות וחוסר וודאות.

מתוך כך המטרה העליונה של האדם הזה היא לנצח ולכבוש את העולם,
למגר את חוסר הוודאות ולהשליט "סדר" מקסימלי הפועל לפי חוקים ברורים וידועים.

החלק הזה בשלב האנושי היה הכרחי,
אפילו אם רק כדי להביא את האנושות למקום שבו היא נמצאת היום –
זכות הבחירה האמיתית כיצד לנהל את חיינו.

כדי להצליח לחצות את הקו ולהגיע לשלב הבא, עלינו להגמל משתי התנהגויות מרכזיות:
מיגור שטחים פראיים והפיכתם, כולל בע"ח, למבויתים ובשליטה אנושית
ו
לראות את העולם בחוץ, כולל האנשים חיים בו, כיריבים שלנו על משאבים סופיים.

התפיסת הזאת מתקרבת היום להכחדת מרבית המין האנושי יחד עם עוד מיליוני מינים בגלל שתי בעיות מרכזיות:
1) החברה שלנו מבוססת ותלויה כמעט לחלוטין בנפט, משאב סופי שמאז 2005 הייצור שלו קבוע אבל הביקוש גובר.
נפט זה המדביר והמדשן של המזון, התחבורה, פלסטיק, תרופות ועוד.
2) הפערים הכלכליים המובנים בשיטת התחרותיות יצרו מחנות אויבים מבוססי מעמד,
ואלו התחילו לחמם את זירת הקרב ביניהם בינואר 2011 עם גל של מחאות עולמי,
וברור לכולם שהגל הבא כבר יהיה אלים וכואב.
אנשים לא מוכנים עוד לחיות בעולם שלא אכפת לו מהם.


ודווקא בתקופה הזאת של חוסר וודאות משווע אנחנו עדים לתנועת שפיות הולכת וגוברת,
שמטרותיה הגשמיות מלוות בסיפור חדש, כזה שמבוסס על סימביוטיקה,
עולם שבו טובת הכלל מיטיבה עם הפרט ושבו הכול תלוי בהכול.

התנועה הזאת תפסה תאוצה אזרחית בשנות ה60 ברחבי העולם,
ומאז ועד היום הגישה שלה זהה:
יצירת השיתופי, המקיים והמתחשב בקנה המידה הגדול ביותר שידינו משגות.

יש בידי התנועה הזאת 3 הבנות מרכזיות:
1) אנחנו הם האנשים אשר חיכינו להם – אף אחד אחר לא יעשה בשבילנו את המעבר
2) הזמן הוא עכשיו
3) עושים את זה ביחד


אין ספק שאנחנו במפתן דלתו של עידן חדש:
המדע מגיע בשנים האחרונות לפריצות דרך שיאפשרו לאדם ליצור איזה שפע חומרי שיבחר, בהינתן ניהול נכון.
הצמיחה הרוחנית והאינטלקטואלית של הציבור האנושי ככלל שוברת שיאים בכל העולם,
ומודלים חדשים של ניהול המשתף המונים בקבלת החלטות, יצירה ולמידה צצים בכל שבוע.
עזבו, בכל יום.

מה יהיה בעידן החדש הזה?
כל מה שאני יודע,
זה שההובלה והמנהיגות תהפוך למשותפת לאחוזים גדולים באוכלוסיה.
המרחק בין קבלת ההחלטות לאזרח יתקצר פי כמה,
שקיפות בכל התהליכים תהפוך לנורמה,
אנשים יראו אחד את השני כשותפים ולא כמתחרים,
התעשייה והחקלאות יהיו בבעלות משותפת של הצרכנים והעובדים,
והמשק יתחשב במשאבים שהוא משתמש בהם,
כמו גם בסביבה שמהם הוא לוקח אותם.


הדובר המובהק של התנועה המדעית-חברתית-רוחנית,
ג'ייסון סילבה עושה שירות ענק למין האנושי.

————————————————————————————————
איך מתחילים, או 'אוקיי, ומה עושים עכשיו',
זה בטוח מה שעובר לכם כעת בראש.

תבחרו משהו בשינוי, במעבר, במשבר שמסקרן אתכם במיוחד,
ותקדישו לו את חייכם.

תקיפו את עצמכם באנשים מעוררי השראה,
(וירטואלים גם נחשבים),
עשו ניסוים עם הגוף שלכם בתזונה, תנועה, מדיטציה,
נסו ללמוד משהו חדש כל שבוע, וליצור משהו בעקבותיו.

שימו את הכסף שלכם, ואת הזמן שאת משקיעים בעבודה,
רק בעסקים ואירגונים שהייתם מוכנים גם להתנדב עבורם.

אה,
ובואו לכנס פתרונות.

מודעות פרסומת

סיפור משותף/עולם חדש בפתח

ודאי גם הרגשתם שהשבועות האחרונים היו קשים מהרגיל –
אנשים סביבכם היו באפיסת כוחות לא פעם,
וכתוצאה התקשורת הייתה לא טובה, ואפילו עוקצנות התחילה בין רבים,
היה לכם מאד קשה למצוא שקט עם עצמכם כדי לנקות את הראש,
והשקרים של החברה שאנחנו חיים בה הפכו ליותר ויותר מכוערים וערומים.

ביהדות התקופה הזאת נקראת בין המיצרים, והיא מתארת את שלושת
השבועות שבהם ירושלים הייתה במצור לפני שבתי המקדש חרבו בט' באב.
התקופה הזאת מקושרת לחשבון עצמי, וחשבון עם החברה.
ט' באב הוא יום שמזהיר אותנו מהדבר המרכזי אליו מיוחסת נפילת העיר –
שנאת חינם.

אבל הזמן הזה גם הזכיר לנו כמה חשובים היחסים שלנו,
וכמה אנחנו תלויים האחד בשניה.

השבוע השתתפתי בשיחה עם כמה פעילים מרכזיים,
החבר'ה שמרימים את הצעדות וההפגנות בשנה האחרונות,
וכולם הסכימו שהאלמנט החשוב ביותר ביצירת שינוי
הוא התקשורת בינינו, וכמה שזה נכון ככה זה מאתגר.

לכל אחד יש תפיסת עולם שונה, סדר עדיפויות של מה מגיע לפני מה קודם,
אסטרטגיה שונה לאיך להגיע לאותם יעדים.

אז אחרי השבועות האלו חשבתי לעצמי שצריך למצוא סיפור משותף,
משהו שכולם יכולים להזדהות איתו.
אחרי הכול, אם נסכים על הסיפור המשותף שלנו,
זה רק טבעי שלכל אחד תהיה זווית שונה ותפקיד אחר –
כל עוד נגיע ביחד לעולם החדש המיוחל.

הסיפור שלנו מתחיל בהבנה המשותפת שאנו חיים בסוף של תקופה ארוכה.
התפוררות מבנים חברתיים, כלכליים והתדלדלות הסביבה הם סממנים לכך,
והיום כבר כולם יודעים שאנחנו לא מנסים לשקם את המערכות הישנות אלא לבנות משהו חדש.

אנחנו בוחנים מחדש את תפקיד המדינה,
מערכת היחסים בין האזרח והשלטון,
שואלים שאלות על דמוקרטיה ישירה ומעורבות אזרחית,
מבקשים שקיפות שלטונים ותקציבית בכל גזרות המדינה והמשק,
דורשים שמירה של שטחים ציבוריים וטבע פראי להשאר נקיים מאינטרסים כלכליים
וכמובן צמצום פערים והובלת סטנדרט של בסיס מחיה לכל אדם ואישה.

ישנם גם את מה שאני מכנה שלושת ההסכמות:

1. הזמן הוא עכשיו; העת לפעול בכל האמצעים והשיטות הגיעה
2. אנחנו אלו שחיכינו להם כל הזמן הזה; ואף אחד אחר לא יעשה את העבודה בשבילנו, בטח לא הממשלה
3. זה אפשרי; זה קורה בכל העולם, ואנשים שלא דיברו לעולם מגיעים לאותם המסקנות. כן, זה קורה

אנו חיים במציאות מקוטבת, בזמנים שבהם השוליים חזקים והמרכז נחלש.
ישנם רוע והרס ואדישות שלא יאמנו,
לצד גאונות, יצירתיות, אמפתיה והתעוררות.
הסיבה שאמצעי השליטה נעשים ציניים וקשים יותר כל הזמן
היא שהם לא מצליחים להשתלט עלינו!
הרוח האנושית חזקה מכל שקר שמלבישים עליה,
ולכן מידת השקרים צריכה רק להתגבר כל הזמן כדי להמשיך להגיע לאותן התוצאות.

חוץ מזה, שמצד שני, מתחת לפני השטח ועולה לאט לאט למעלה מתחיל להתבשל עולם חדש.
הרגשנו את זה כל החיים שלנו
, משגע לנו את המח ברקע,
שהדברים לא חייבים להיות ככה, שחייבת להיות אלטרנטיבה.
משהו חדש מגיח.

לתנועה שלנו יש 3 יתרונות בולטים שבלי אפילו אחד מהן,
היה לנו קשה מאד להצליח במאמץ שלנו לשינוי תודעתי עולמי:

1. האינטרנט; אחד הפעילים במחאה אמר לי לאחרונה שהוא מאמין שיש לנו חלון הזדמנויות לעשות שינוי עולמי,
ושהוא תהה עד מתי החלון יהיה פתוח. ואז הוא הבין – כל עוד יש אינטרנט חופשי.
2. המערכת המתפוררת שולחת בכיוונינו המוני אנשים מתוסכלים שמחפשים משהו חדש, משהו אחר.
דמיינו לנסות לעשות מהפכה באווירה הציבורית של, נניח, 2007, עם כלכלה פורחת, לפני המשבר של
2008 והמחאה של 2011.
3. כבר יש דוגמאות חיות בכל מקום שמדגימות כיצד הדברים צריכים להתנהל.
הרשת העולמית, שמורכבת מאירוגנים, קואופרטיבים, תנועות, כפרים,
ארצות שלמות(איסלנד, באוטן, קוסטה ריקה) שמדגימות הלכה למעשה בימינו אנו
שאפשר אחרת, וזה אפילו טוב יותר.

—————————————————————————————

השאלה הגדולה ששואלים אותי אנשים רבים היא:
"נמאס לנו מלעשות מחאה בלבד, ברצוננו להתחיל פעולה כזאת קרובה לבית".
ובכן, מניסיוני התשובה היא להתחיל במקומי, ולשאוף ליצור את הפרויקט הגדול ביותר שידינו מצליחות ליצור !

1) לפתוח אירוע ולהזמין אנשים לקבוצת דיון על יצירת עולם חדש באיזור המגורים.
2) להבין ביחד מה יש לאנשים בלב, ואילו צרכים אמיתיים נמצאים באיזור.
3) להתחיל ליצור מרכז אנושי או פיסי של מפגש, עם יום ושעה קבועים(לפחות אחד בשבוע) כדי להקנות דופק לפעילות.
להקים ביחד קואופרטיב זה צעד נהדר, גם לעגון בתוכו את ההון,
וגם ליצור גוף בדמוקרטיה ישירה שהופך להיות הלב של הקהילה גם בחומר וגם ברוח.
אפשר גם לעשות מפקד כשרונות ולהתחיל לעשות סחר מקומי,
עם כלכלה מקומית או מטבע חלופי שממציאים.
4) להתחיל לעזור לעוד ועוד אנשים להקים את הפרויקטים שלהם.

בגדול תחומי היצירה של מציאות טובה יותר נעים בתוך המסגרת הקהילתית, והנה כמה מהם:
א' כלכלה מקומית ומטבעות חלופיים, מפקד יכולות וכשורונות של אנשים לבנק זמן
ב' מדיה מקומית און ליין
ג' חינוך ולימודים לכל הגילאים שמבוסס על העצמה אישית ותהליכי למידה
ד' תזונה בריאה, מזון אורגני ורכישה משותפת מחקלאים בקירבת מקום
ה' לתרגל משהו ביחד, בין אם גוף, או נפש, או תהליך כלשהו של שיחה

וכמובן תמיד אפשר גם לשאול לגבי הפרט, איזה שינויים אפשר לעשות עם עצמך.
פתרונות אישיים מתרכזים בעיקר בבחינה מחדש של מערכת היחסים עם כל אספקט בחיינו…
האם מה שאני אוכל עושה לי טוב?
האם העבודה שלי עושה לי טוב?
האם ערוצי המדיה שאני רגיל אליהם עושים לי טוב?
האם החברים שלי עושים לי טוב?
האם הפעילויות/קבוצות שאני נמצא בהן עושות לי טוב?

בהצלחה לכולם!

 

האמת יוצאת לאור

בשבוע האחרון נכנס לתודעת הרשת סרטון מאוד מעניין
בשם המאוד מעניין: I, pet goat II .
הסרטון עוסק בצורה עדינה ואומנותית, בהגשה מאד סקסית,
בשלל נושאים שעוררו אותי לכתוב מליבי אליכם,
אלו הפועלים למען החירות של כל היצורים החיים.

"עליך להבין, רבים מהאנשים האלו עוד לא מוכנים להתנתק מהתכנה.
רבים מהם כל כך בתוכה, תלויים באופן נואש כזה בקיום שלה
שהם מוכנים להלחם כדי להגן עליה."
מוריפאוס, המטריקס

כשיצאנו להעיר את הישנים, אלו שלא היו מוכנים להאמין
שהגניבה והשקרים מגיעים ממקום כזה מתוכנן ולא "שחיתות חד פעמית",
אלא שמערכת שלמה בנויה כדי למצוץ מהם את כח החיים שלהם –
הם לא היו מוכנים להקשיב, וגם לא התעקשנו על כל הסיפור.
הרגשנו שנוכל להמשיך, כי היינו ביחד.

ואז עשו לנו את תרגיל התרגילים –
"אז מה אתם מציעים" בתוך גבולות המשחק.
הרעיפו עלינו מדיה, ובחוסר הניסיון ניסינו לתת פתרון בתוך המשחק.

תחושה מוכרת מאיפושהו?

הציבור אינו עוד מוכן להבין, ואנחנו עוד לא מוכנים להתעקש
על כובד המרמה. לוחמי חופש בכל העולם מובלים לבתי כלא בעוד
שהגנבים מופיעים על השער של מגזין טיים.

בוזזים אותנו באופן יום יומי,
בעלי חיים, בני אדם, משאבי טבע, מוסר, הגיון בריא –
הכול הולך לשרת את בעלי המשחק.
קראתם את הפוסט של מוישל'ה בן ה84 על המערכת הבנקאית?

רוב האנשים באמת לא יודעים, וגם מה זה יעזור לנסות להסביר.
פנינו כדי להעיר אנשים, שיצטרפו, ירגישו שמותר להם לדרוש,
שיצאו לפחות מהאדישות.
בואו נעשה את זה.
האמת יוצאת לאור בקצב שלה,
לא לאבד תקווה, לנשום הרבה אוויר פנימה ולהרדם בלב שלם
כל יום. המאבק שלנו הוא על האמת, לא על פירורים.

זה חשוב לזכור שמנסים להוציא אותנו מריכוז.
המשטרה זה רק השחקן הקדמי שהם שלחו להציק לנו,
והוצאה לפועל וביטוח לאומי נגד השכבות החלשות.
שימו אותם בצד, זה גם לא הממשלה.

היתרון שלנו זה המקום שממנו אנו באים ואליו רוצים להגיע.
לעבוד בצורה ממוקדת.
להעיר בן אדם בן אדם לעוול המכוון שעושים לנו.
לא להתייאש כשהוא מבין את גודל המשימה.
הזמן עובד לטובתנו, כי אנשים שמתעוררים לא חוזרים לישון.

מעשה מדויק אחד שווה אלף מילים.

עוד אחד ועוד אחד, ואנחנו גדלים.
לא לוותר על עקרונות. להיות עקביים.
להתמלא מהעשייה של האור, ואם לא מתמלאים, זה לא אור.
אם מרגישים שדברים שואבים אותנו, זה סימן שהגוף נותן
שאנחנו כבר לא בכיוון המדויק.

החושך עובד בשיטתיות ובאותה הדרך:
איפה שמתחיל להצטבר לנו יתרון בזירה מסוימת,
הוא מציף אותה באנשים ובמסרים המבלבלים שלו.
יש תמיד פתח חדש. תמיד מדרגה חדשה של אמת לחשוף.

הפעילים הרדילקים, אלו שרוצים לעקור מן השורש את המרמה
מתרבים במספרם כל יום.
לשים דגש על כך.
טוב פעיל שמבין עניין עד הסוף אחד ממיליון איש בצעדה ששילמו להם כדי להגיע.

"אנחנו יכולים בקלות לסלוח לילד שמפחד מהחושך.
הטרגדיה האמיתית היא מבוגרים שפוחדים מן האור."
– אפלטון

מוקדש ללוחמי החופש והאור בכל מקום שהם נמצאים

פאב קואופרטיב ראשון + מיליון סיבות לתקווה

הפעם הראשונה ששמעתי על הכוונה להקים את הבר קיימא הייתה ברחובות פלרונטין.
יצאתי לטיול עם הכלב של שותף שלי, ובדיוק פגשתי את יגאל רמבם וג'וליאן פדר –
הם היו בדרך לפגישה עם אחת הדמויות המרכזיות בתחום האגודות השיתופיות בארץ, וביקשתי בהתלהבות שיעדכנו אותי.

וממש באותה הפעם הראשונה ידעתי שאני בפנים.
מה לא קרה בדרך ללהרים את המקום?
קיבלנו עזרה משחקנים ותיקים בתחום המסעדנות כבר בהתחלה, כולל בסגירת החוזה על הסב קוץ' מילגה שאנחנו מחליפים, תרומות של ציוד,
הובלות ועבודה מאנשי מקצוע מכל הצבעים והמינים, עשרות מתנדבים לצדנו בתקופת השיפוצים ואולי יותר מכול –
את האמון של 185 החברים שרשומים נכון לעכשיו, 14:45 יום שבת, כשאני יושב לכתוב שורות אלו.

הבר קיימא הוא קודם כול מסעדה טבעונית ביום ופאב פלורנטיני מהפכני בלילה.
כל חבר מצטרף לאגודה ומשקיע אלף שקלים במניה כדי שיהיה לנו את ההון שדרוש כדי להקים את העסק.
בקומה השנייה יש גלריה שמתאימה להופעה של 100 איש, ויהיו בה גם הקרנות של סרטים, הרצאות ומפגשים.
יצאנו לדרך עם הפרויקט הזה כי הרגשנו בתום מחאת ההמונים שחייבים להגשים ממנה משהו, חייבים לעשות שינוי לא רק בשיח,
אלא 'גם "באינסטלציה של המערכת", כפי שג'וליאן כל הזמן מזכיר לי.

קרדיט לדן חיימוביץ'

אז איזה שינוי זה בכלל?
בוא נתחיל מהסבר קצר: בדרך כלל מי שפותח מסעדה/פאב זה בעל הון, שהוא בעצם צד שלישי בסיפור –
הוא לא עובד במקום, והוא לא בהרכח הלקוח הקבוע.
את הבר קיימא מקימים העובדים והלקוחות של העסק, וזה אומר שבכל מה שנוגע אלינו, יצרנו את הכי טוב שאפשר.
המחירים יהיו הנמוכים ביותר שהתחשיבים מרשים לנו, תנאי ההעסקה הוגנים באמת,
עם שכר מינימום ולא רק השלמות למלצרים וברמנים, וטיפ שמתחלק בין כל העובדים במשמרת, כולל שוטף הכלים.
מכיוון שאנחנו הלקוחות שלו, האוכל בריא וטעים. על העיצוב, המוסיקה, האומנות על הקירות והתוכן במקום עשינו הצבעות שהשתתפו בהן מאות אנשים,
ואפילו בשאלת  הטבעונות לעומת צמחונות הייתה הצבעה, והתוצאה הייתה חד-משמעית: טבעונות.

בחזון שלנו, כשהמקום יתחיל לרוץ תהייה כאן קהילה, מקום שאפשר לשבת בשולחן של אנשים שאתה לא מכיר ולהתחיל שיחה.
תושבי השכונה מוזמנים, וכך גם כל מי שטובת הכלל בראשו – בסופו של דבר הבר קיימא הוא המקום האידאלי לבוא לשתות בו בירה אחרי הפגנה.

ומה אנחנו חולמים?
שבעוד שנה נהייה כבר אלף חברים, ונקים עד אז עוד שניים-שלושה עסקים קואופרטיביים – כאלו שיוצרים מקומות עבודה לאנשים טובים, עם מחירים נמוכים ואחלה אווירה…
הרעיונות שעלו עד עכשיו: יש מכבסה, הסעות לסטודנטים מדרום העיר לאוניברסיטה במקום קו 25 המעצבן, גן ילדים קואופרטיבי לתושבי דרום העיר ואולי אפילו חדר חזרות למוזיקאים.
לסיכום אומר שהתפקיד שלי בצוות ההקמה היה בעיקר צירוף חברים –
ואעיד עליהם שכמעט אף אחד לא הצטרף בינתיים בשביל מחיר זול יותר.
יש כאן מצבור מדהים של אנשי חזון, אנשים ערכיים שמקרקעים אותם ביחד באדמה כאן, במקום שהוא לא רק מילים יפות, אלא גם בר-קיימא באמת.

——————————————————————————————————————————————————————–

הפוסט הקודם שלי כאן היה לעורך דה מארקר, גיא רולניק,
והוא היה הצעה להתחיל ביחד פרויקט שנקרא התקווה.
הבנתי אחרי המכתב הזה שישנם דברים רבים וטובים שקורים לאחרונה שלא היה לי זמן לכתוב עליהם,
אז הנה עדכון קצרצר –
אני מעורב כרגע ברמה כזאת אחרת ב6 פרויקטים שונים,
שבכולם אני מאד שמח להיות !

הקונספירלה – דף שמוקדש להתעוררות של המין האנושי ויש בו את כל סוגי המדיה שמראה כמה אנשים ערים כבר יש!
Shift ↑ שיפט – ביה"ס ליזמות חברתית שמטרתו לתת כלים לאלו מאיתנו שרוצים להתפרנס מלשנות את העולם
הבר-קיימא – מסעדה טבעונית, פאב ומרכז מפגש קואופרטיבי שהוא למעשה מכונת פרופגנדה לבליינים תמימים שרק רצו לבלות,
ויוצאים עם מסקנות חדשות לגבי התאגדות וקהילה
מפלגת הפיראטים הישראלית – גוף פוליטי חדשני, שמאפשר לכל אחד
להביע את עצמו בכל הצבעה מחדש בדמוקרטיה השתתפותית אמיתית!
(אנחנו מבטיחים לעברת את השם למשהו שקל יותר לעיכול בקרוב)
המשאל – העמוד הרשמי – הזדמנות לכל אחד לעצב את התקציב של המדינה בעצמו במזגן,
ולהגיש את המסקנות יחד עם עוד עשרות אלפי ישראלים לכל מי שרק מעוניין לדעת מה הציבור באמת רוצה.
התקוה – היא אתר אינטרנט וקמפיין שיעלו בקרוב שמטרתו לעדכן את הציבור בכל הסיבות האמיתיות לתקווה שצומחות בישראל, ויאפשרו לכל אחד לדווח על עוד –
הנה שאלון מקדים שעלה כדי להתחיל לגבש את ההצעות המרכזיות.
——————————————————————————————————

אנחנו עושים את המהפכה הזאת ביחד,
ולכל אחד יש את הפרויקטים המופלאים שלו.
יש בפנינו חלון הזדמנויות שלא ידוע עד מתי ישאר פתוח (כל זמן שיש אינטרנט חופשי?) ואנחנו עושים טוב מאד,
ואני גאה בנו.
בואו נמשיך!

נ.ב.
הסטטוס הכי וירלי שנראה כאן כבר הרבה מאד זמן,
שהגיע ב3 וחצי שעות ל8,000 + שיתופים

מכתב פתוח לגיא רולניק

הכול התחיל אתמול כשנכנסתי לדף של הבר קיימא וראיתי את ההודעה הבאה ששם גולש אחד…

מתוך הטור של גיא רולניק במגזין דה-מארקר של החודש. נראה לי שזה מתאים לכאן:
"הדור הקודם אולי קצת הכזיב. הוא היה עסוק בעיקר בעצמו והתעלם מהנעשה במדינה.
אולי אי אפשר לבוא אליו בטענות. הוא נשבה בקסמה של מהפכת הטכנולוגיה, הגלובליזציה ושאר התהליכים שצבעו את החיים בוורוד.
עכשיו, כשהוא מתפכח מחלק מהחלומות האלה, מאוחר מדי מבחינתו להשתנות ולשנות.
השינוי שייך לצעירים. אבל הוא יקרה רק אם הם, בניגוד לדור הקודם, לא יהיו עסוקים רק בעצמם, אלא בפנייה של החברה והכלכלה הישראלית.
הם אמורים להיות יותר מתוחכמים, יותר עירניים, יותר אינטרנטיים.
הם צריכים לדעת כיצד לגבש תמונת מציאות שאינה מבוססת על התקשורת הלפותה בידי הממסד והקבוצות העסקיות הגדולות.
יש להם את הכלים לחולל שינוי, והשאלה היא רק אם יהיה להם עניין ויכולת –
וזה כבר עניין לא כלכלי, אלא בעיקר תרבותי וערכי.
אולי לכם, הקוראים הצעירים של המגזין הזה, יש את התשובה.
אשמח לקבל אותה למייל שלי: guy.rolnik@themarker.com"

להלן תשובתי…

אהלן גיא,
קוראים לי אופיר ואני בן 25.

אני מנהל את הדף של הבר-קיימא,
שאני מקווה ששמעת עליו כבר,
ואתמול מישהו שם לי על הקיר את הטקסט שלך על הדור הקודם ודור הזה.
על איך שלנו צריך להיות אכפת,
ושהתפיסה שלנו תהיה מבוססת לא על התקשורת הישנה.

ובכן, מיד כשראיתי את ההזמנה שלך, מיד ידעתי שסוף סוף יש לי הזדמנות לשלוח לך את מחשבותיי בנושא,
וגם איזו הצעה לעשות משהו ביחד, אם תרצה.

בשלוש השנים שבהם אני עוסק בשינוי מנקודת מבט רדיקלית ושוחרת שלום,
שמתי לב לכמה דברים מרכזיים לגבי האנשים שהופכים להיות פעילים,
ששמים את הכלל בעמדה משמעותית בחיים שלהם.

קודם כל, לכולם משותפת ההבנה שהמערכת, ולא אינדיבידואל כזה או אחר
היא מקור הצרות שלנו ושצריך לנוע יחד כחברה למימוש מחודש של ערכים משותפים,
בשילוב של הבנות חדשות בכל תחומי החיים והמדע.

אבל ההבנה הז איננה מספיקה.
היא חייבת להיות מלווה בידיעה שלך יש את הכח להשפיע על כך,
והיום יותר מאי פעם, עם האתגרים הגלובלים בכלכלה, חברה וסביבה,
זה ממש לא מובן מאליו למישהו צעיר, ללא הון או גישה להשפעה דרך המדיה סתם ככה להאמין שהוא יכול להשפיע.

וזה בדיוק מגרש המשחקים המרכזי בעיני.
אני מאמין שעל כל פעיל נמרץ יש לפחות שניים שיש בליבם ספק לגבי סעיף האמונה,
ובמשך שנתיים אני חוקר כיצד ניתן לעורר אמונה אצל אלו שמבינים כבר –
ואני קורא לכלי המדידה שלי מד המסוגלות הציבורי.

דבר אחרון לפני הרעיון, כי זה חשוב,
בשנתיים האחרונות אני מלמד יזמות חברתית-עסקית,
תחילה במרכז סדנאות שהקמתי בשם האקדמיה לגיבורי-על,
ובשנה האחרונה כחלק ממרכז השל בביה"ס שנקרא שיפט.

ועכשיו, מה שאני מציע:
השיח כיום נוטה להתמקד כמעט כולו בסיבות לדאגה,
שחיתות, הפרטות ומדיניות כושלת.
הפתרונות שצצים לרוב עקרים לדעתי גם משום שהם מתקמדים בשינוי בתוך המערכת, שהיא באמת דפוקה,
וגם בגלל שהתנועה שלי לא נבנתה כדי למנף את עצמה לכח פוליטי קלאסי,
רק לכאוס המצוין הזה שתמחולל ברחוב,
וללוחמת הגרילה שמצליחה לדוגמא השבוע להוציא את מרץ מהקואליציה של חולדאי.

אבל הדברים האלה לא עוברים מסך טוב אל שאר ה7.7 מיליון אזרחים לעצרי.
הם לא מתרגשים ממיני הישגים שכאלו, כי הם אינם חיים את השינוי,
הם חיים את הריאליטי, המשכנתא, האלימות והייאוש שהם ישראל 2012 עבור יותר מדי אנשים.

מה שאנחנו צריכים זה שיח אופטימי וקונקרטי כדי לתת לאנשים תקווה,
לסלול עבורם נתיב שמאפשר זינוק במסוגלות
ולהוסיף לתנועה שלנו כיוון יותר מוחשי ופחות דקלרטיבי/אנרכיסטי/מפלגתי/דמוקרטיה שטוחה/אין לנו מנהיגים/כולם מנהיגים/מסמך דרישות,
משהו שאבא שלי(האזרח לדוגמא הקבוע שלי) יכול להבין, ויכול לעורר בליבו תקווה והשראה.

התקוה היא פרויקט שמורכב משני רכיבים בסיסיים:
אתר אינטרנט שמזמין את ישראל לספר לנו מה מעורר בה תקווה –
כל אחד נכנס ולפי פורמט פשוט שיצרתי יחד עם כמה שותפות עונה על שלוש שאלות על הסיפור מעורר התקווה שלו,
וכך ניצור ביחד את מאגר הסיבות לתקווה הגדול במדינה.

המרכיב השני הוא המזנק, קמפיין היציאה לשטח עם הסיפור הזה, שזה בעצם איפה שאתה נכנס גיא –
אני רוצה להפיק אירוע סביב עשרת היוזמות המובילות ליצירת 'צדק חברתי' בישראל.
להלן שאלון שיצרתי עבור חבריי שהשתתפו לא מעט אנשים, ואפשר כמובן לשלוח אותו לעוד אנשים,
מיותר סוגים מאשר חבריי הפעילים.

כשסיפרתי לאבא שלי על הרעיון לקחת עשר יוזמות הוא מיד שאל מהן היוזמות,
ועד שהגעתי לחמישית הוא היה(בפעם הראשונה שאני זוכר) ממש אופטימי,
והתחיל לדבר על זה שאי אפשר לעשות שינוי דרך הפוליטיקה ורק דרך החברה האזרחית.
אבא שלי פנסיונר של משרד החוץ, בו הוא שירת 44 שנה,
ואין מאמין גדול ממנו ביכולת של המדינה לעשות דברים.
אחרי שלוש שנים של ויכוח אינטלקטואלי הוא סוף סוף מבין למה אנחנו מסרבים להקים מפלגה!

אני רוצה לשכפל את התוצאה.
אני רוצה מאגר של מיליון סיבות לתקווה שגולשים כתבו, לייקקו ושיתפו,
אני רוצה סיפור ובאז סביב עשרת היוזמות האלה שמגיע להן להפוך לאייקונים כדי שהפעילים
הנוספים שצריכים את זיק התקווה יתעוררו גם כשהם יראו כמה דברים קונקרטים ומשמעותיים קורים,
ובעיקר – אני רוצה שיירקם סיפור של תנועה הולכת וגוברת, מתבגרת, שיוצרת מוסדות חדשים בכלים וחשיבה חדשה,
שכל אחד מוזמן להצטרף אליה בנוסף להפגנות שלה –
במקום שהוא בוחר לעשות בו קניות, או לבלות עם חבריו, במדיה שהוא צורך, בלימודים שהוא נרשם אליהם ובקריירה שהוא בונה לעצמו,
בכל הארץ.

תודה על ההקשבה.
—————————
רק כאשר נעז לחיות את החלום שלנו בהווה
יגיע העתיד

אופיר אביגד
יזם חברתי, בלוגר

שאנשים יתעוררו כבר!

את האותיות הקטנות כבר אין לאף אחד כח לקרוא.
אז כתבתי פעם אחת את האותיות הגדולות

.
.

כוס אמק, שאנשים יתעוררו כבר!
אם אתם מבינים שיש לנו מעמד שליט מעל הראש,
שמספר בשקר שהוא עובד למעננו תחת השם ממשלה,
אז מדוע אנחנו לא קמים ומדברים על זה????

שאנחנו יכולים להסתדר טוב יותר ביחד,
שלקיחת אחריות היא לא רק עובדת אלא הפתרון היחיד –
הממשלה לא עושה עבודה גרועה, זה לא משבר!!!

זה פאקינג מזימה, מרמה, מערכת שבנו כדי לנצל בני אדם, בע"ח ומשאבי טבע לרווחתם של אנשים תאבי כח,
שיש להם כל כך הרבה ולעולם אין להם שובע, שרוצים לשלוטט ולנווט יותר ויותר,
ועכשיו בתחילת דרכם ליצירת משטר עולמי…
שהם יקימו כתגובה למהומות שבאות לזעוק על הבלאגן שהם עצמם יצרו…
משטר אלים שמחזיק את העם בכח כמו שכבר מתחיל לקרות ביוון וארה"ב,
שם השוטרים יורים על מפגינים גז מדמיע ונכנסים עם הליקופטרים ואמצעים ללוחת גרילה נגד אזרחים שברובם אינם חמושים.

——————————————————–

רוב האנשים לא מוכנים להקשיב לזה כי זה איום כל כך שקשה לדמיין
שיש כזה כח מאורגן, שהבנקים, הממשלה, התאגידים, המשטרה,
הצבא והמדיה כולם נשלטים ע"י קבוצה קטנה של אנשים שאיבדו כל אמון באנושות –
אנשים שאינם רואים כמה מדהימה ההתעוררות העולמית,
שאינם מאחלים בריאות וחינוך והגשמה עצמית לזולת מתוך פחד
שככה הם ייאבדו את הכח שלהם – משום שהם מכורים לכח,
קונטרול פריקס שרוצים שהכול יילך בדרך שלהם והם הורסים את העולם,
לא רק למין האנושי אלא גם כל משפחת בעלי החיים האחרים.
——————————————————-
כבר זמן רב שאני פועל כדי להתעורר בעצמי ולעורר השראה ואמונה
בזולת כך שניזכר ביחד שכאשר אנחנו בעצמה שלנו,
כוונוותינו תמיד פונות לאמפתיה ואחריות, ויכולותינו גדלות בהתאם.

הציבור אינו יכול להכיל, התקשורת לא רוצה בהכרח לשדר
אז כן, יש ליצור אמצעי מדיה שלנו וזה אחלה,
אך גם יש להתחשב במידת הצניעות – שמשמעותה לחשוף אנשים
למשהו שהם מסוגלים להבין, שפוגש את עולם התוכן שלהם.

מתי בפעם האחרונה קראתם ישראל היום?
ראיתם מה כתוב שם?
מהפכה של אהבה, 12.5, אקולוגיה, קואופרטיבים – כל אלו אינם מופיעים!
כיצד אנו מגיעים אל ההמונים?
הגיע הזמן לקחת מנהיגות, ולהוביל קו שיצליח לגעת בכל אזרחי המדינה,
אלו שפוחדים ממלחמה, מגוויעה כלכלית, מחוסר קבלה חברתי,
מתיקים של הוצאה לפועל, מלהראות אחרים.
———————————————————
מה שהופך אדם לפעיל זה 2 דברים רק כשהם ביחד:
1) שהעולם דפוק ושאי אפשר להמשיך ככה וחייבים שינוי.
2) אני יכול להשפיע על זה.

את 1 כולם כבר יודעים,
בואו נעזור לעצמנו ולציבור להזכר ב2.

וביחד!

בשביל שינוי לוקחים אחריות

כבר שבוע שאני מסתובב עם הרגשה שנגמר פרק מפואר בהיסטוריה של הכול.
המחאה מגיעה לבגרות מסוימת, מין פוסט-מחאה שכזה, שבו התחלנו להקים מוסדות משלנו,
ומתחיל לו פרק חדש, שמדבר על יצירה, מסוגלות, לקיחת אחריות וכמובן מגיע עם סט כלים חדשים ועצמתיים.

יש את הבר קיימא, בר מסעדה קואופרטיב שאני שותף לו בת"א,
שקיבל בשבוע וחצי אייטמים בכלכליסט, דה מארקר, מעריב, טיים אאוט, הארץ,
עכבר העיר, חדשות ערוץ 10, ואפילו תכנית בוקר אחת.
חשוב מאוד לציין ששלושה מהאייטמים האלו היו על תנועה תוססת של קואופרטיבים בכלל בזמן האחרון בארץ,
כשהבר-קיימא רק אחד מהם, וכל העיתונאים היו אלו שהתעניינו שפנו אלינו.
שבוע הבא אני מתראיין לעוד אחד מספרד, ועוד אחת מעיתון אמריקאי יהודי.
ועל זה יש לי רק להגיד –

במחאה גם מתחילים ליצור מוסדות,
והיא הולידה מתווה ליבה לפעולה לקיץ,
ביבי הכריז בחירות,
החברים בעורו התחילו לעבוד וקיבלו כתבה מפרגנת,
ובכלל נהיה חם ואני עם טי-שירט.

מה עוד, שהקונספירלה מגיעה בשעה טובה ל5,000 לייקים,
מספר שבאופן מפתיע הגיע לבקר גם בחדר המצב הנפלא,
ואפילו בOccupy Israel – כולם באותו שבוע.
ההרגשה היא שמתחילים לחזור לאט לאט,
רק שהפעם כולם מגיעים מהבית מוכנים,
עם מוסדות של כח ששייכים לנו, שאפשר מתוכם לפועל ואליהם להזמין אנשים,
ויחד, בתהליך אמיתי ליצור משהו אמיתי.

אז ברוכים הבאים לשלב ב' של המחאה,
שבו אנחנו מתפכחים מהחלום שמישהו אחר יפתור לנו את הבעיות,
ומתחילים לכוון את החשיבה לא לדרישות, או קמפיינים,
אלא ליוזמות, יצירת כלים ששייכים לנו, מנגנונים שיודעים להציב אותנו בעמדות כח.

הגיעה שעתם של החולמים, היצירתיים,
אלו שיודעים ליצור בשטח את מה שיש לאנשים בלב
שהם עוד לא יודעים להגיד במילים.
פעילי כל העולם התאחדו!

אם כן, זוהי הזמנה לקרוא תכנית לקמפיין,
ואני מבקש  שאלות, הצעות או תלונות בתגובות.
קבלו אותו –

"בשביל שינוי לוקחים אחריות"

למה?
מטרת העל של הקמפיין הוא לחבר אנשים ליכולת שלהם להשפיע לטובה על המציאות שלהם,
וכך גם ללמוד על האלטרנטיבות הקיימות היום למצב הקיים, שאותן אנו נרכז ונציג כחלק מהפרויקט,
וגם לחוות את העצמה שיש לכל אחד מאיתנו כשאנחנו פועלים מהלב, למען מטרה שחשובה לנו.

הקמפיין עובד כמו קרחון,
כאשר החלק הנראה לעין של לקיחת אחריות ויוזמות ספציפיות חשוף לרוב הציבור,
ומרבית העצמה והמאסה נמצאים בעצם מתחת לפני השטח וזה:
א' – להעמיק את הקשרים ברשת בין היוזמות השונות ויצירת תחושת שייכות לתנועה שמכילה שיתוף פעולה בין שונים למען מעבר לסטנדרטים חדשים בכל הרמות
ב' – לעזור לאנשים שרוצים להוביל אורח חיים חדש להרגיש לגיטימיים וחלק מתנועה
ג' – להפנות כמה שיותר זמן, כסף וטרפיק לשערי העולם החדש
ד' – ליצור לצד הנרטיב בשיח הציבורי של התדרדרות מתמדת של העולם הישן
את פריחתו ושגשוגו של העולם החדש בכל מקום שבו הוא צומח

מה?
קמפיין ארצי שיפעיל את כל אמצעי התקשורת השונים דרך העשייה בשטח שהוא ייצור,
כבר החל מהיום בערב בכיכר רבין.
אנו נדברר את כל הפעילות מתוך הקמפיין, עם אתר אינטרנט שמרכז את הנרטיב
של לקיחת אחריות אישית וקולקטיבית וקואוליציה של ארגונים שפועלים יחד מתוכו.

איך?
הפרויקט מחולק לעבודת רישות וחיזוק בפנים, וליצירת פעולות ותקשורת בחוץ.

בפנים –
לכולנו יש קשרים עם אנשים בעלי הבנה אמיתית של המתרחש כעת בחברה ובאדם.
זה הזמן ליצור איתם קשר, ולהזמין אותם להתכנס סביב המעבר, ותכנית הפעולה הארצית של הרשת דרך הקמפיין.
כל אחד מסביר את המעבר בצורה שונה, לפי הצבע שהוא מבטא, אך כולנו מדברים על אותו הדבר,
וההתנעה תגיע רק מתנועה שמכילה שיתוף פעולה בין שונים.

בחוץ –
כדי לתפוס את תשומת ליבו של הציבור צריך
לצאת לרחוב בצורה לא-אלימה ולהציג את האלטרנטיבה בכל צורה אפשרית,
לתפוס את תשומת ליבו איפה שהוא כבר מקשיב,
בצורה ברורה וקליטה כדי שהמסר יעבור,
ובצניעות הדרושה כדי להיות קשובים כמה גבוה לדבר בכל שלב.

המסר שהקמפיין יוצא איתו הוא בשלבים,
הוא יתחיל מדברים מוכרים ובשלושה שלבים ירחיב את היריעה שעליה מציעים לקחת אחריות:
שלב א' – השתתפות בדמוקרטיה אינה מסתיימת בפתק בקלפי,
המדינה זקוקה לכל מעורבות שנוכל לתת בכיוון הנכון.
שלב ב' – לקיחת אחריות אינה מסתיימת בדמוקרטיה,
המדינה זקוקה לחדשנות ויוזמה מהחברה האזרחית.
שלב ג' – לקיחת אחריות אינה מסתיימת במדינה,
האנושות מתעוררת בכל העולם!

אנו נרכז אפשרויות לפעילות של כל שלב,
מהצטרפות למשמר החברתי הארצי והמקומי כדוגמא בשלב הראשון,
להצטרפות לאחד מהקואופרטיבים/גינות קהילתיות/יוזמות של אהבה הקמים לאחרונה בכל הארץ לדוגמא בשלב השני,
להזמנה להצטרף להוביל מהפכה עולמית(שתעשה גם היא בחכמה וצניעות).

מה צריך כדי לצאת לדרך?
– להפגש בכיכר רבין, יש כל ערב בשבוע הזדמנות, ולפטפט על זה אחד עם השניה.
אם זה מדויק, זה יראה הגינוי לכולנו פשוט להתחיל לעסוק במלאכה.
– להגיב כאן, להגיב במייל, לשלוח מחשבות, רעיונות, תלונות ותמונות מהילדות
– לעצור רגע ולנשום, ואז להתחיל לעוף על החיים האלה – עוד שניה קיץ!