אנחנו 99% מהעם, תעשו את החשבון!

אתגר התקופה, ישראל (והעולם) 2012:
שיטה שפועלת למען מעטים ומנצלת את הרבים.

היריב: אלו הפועלים כדי להגדיל את כוחם על גבי האחרים,
במסווה של שלטון למען כולם.
יש להם את הממשלה, העסקים הגדולים, חלק מהשופטים,
את התקשורת, מערכת החינוך, הצבא והמשטרה.
יעשו הכול כדי להפריד את הציבור, ולגרום לנו להתעסק בתפל –
תכניות הריאליטי, מותגים, איומי מלחמה, להתקדם במשחק…

כוחותינו:
בני מעמד האינטרנט, שמבינים את יחסי הניצול ורואים מבעד
לספין הלאומני, מחוברים לתנועה אזרחית עולמית למען ה99%.
מבינים שרק באמצעות תמיכה רחבה ולגטימיציה אפשר יהיה
להפוך את סדר הדברים וחלוקת המשאבים – אך מבינים גם
שזה כרוך בשינוי תודעתי של העם,
עליו להתקומם ולהיות על המשמר.

"העונש על אדישות כלפי השלטון
הוא להיות נשלט בידי
אנשים מרושעים"
– אפלטון

———————————————————————

אלו שפונים לשינוי מחולקים בגדול לשני סוגים מרכזיים –
הרפורמיסטים, שרוצים לתקן בתוך המשחק הקיים,
להגדיל תקציבי רווחה, להגדיל מיסים על העשירים,
לחתור ליותר ייצוג של העם בכנסת ופועלים להשפיע על הצינורות המקובלים.

אלו פועלים כמעט תמיד בתחושת חירום, של חייבים להשיג תוצאות,
העם יהיה איתנו רק אם נהיה פרקטים ונדבר בשפה שהוא יבין,
וצריך להשפיע לבחירות הקרובות, ועל מחירי המשק באופן מידי…

הרדיקלים/אנרכו-היפים/רשתיים/תהליכנים, שמגיעים מתוך הבנה שאת
המשחק הזה בנו האדונים הכלכליים שלנו, והם אינם יוותרו בקלות, או בכלל –
צריך לעבור לעולם חדש של כח מבוזר,
מודל רשתי של ניהול מקומי ופירוק המונופול על ייצור הכסף,
יצירת מוקדי קבלת החלטות דינמיים בצמתים רבים ככל האפשר,
הגדלת כח האיגודים המקצועיים והקמת קואופרטיבים,
אורח חיים אקולוגי שמתבסס על צריכה מקומית,
ערכים תרבותיים קהילתיים ואהבת האדם,
ופועלים כדי לייצר הלכה למעשה רמזים לאיך נראית חברה שבה
בני אדם חיים מתוך בחירה, ולא בכי רע.

אלו פועלים מתוך הבנה שאף על פי שמספריהם קטנים יחסית,
אפקטיביות מעשיהם בהשפעה על קהילות גדולה ומיידית בהרבה,
וכוחם דווקא בסבלנות,
ביכולת לשמוח בכל תקיעת יתד חדש שמייצר הוויה שנוסף,
ומתוך אמונה בכל אדם ואישה להצטרף בגובה העיניים ובראש גדול לעשייה.


——————————————————————–
מאסתי במחאה, לא רוצה רפורמה, רואה את הצביעות של השליטים האמיתיים,
מבין שחייבים לחתור לייצר מציאות אחרת הלכה למעשה, ליצור מודלים של הצלחה
שיגרמו לאנשים להבין שהאלטרנטיבה היא לא רק חדשה, היא פשוט מוצלחת יותר.

רוצה להיות מנהיג במעשים שלי,
לצעוד בדרך חדשה, שמשלבת את הבנות הכלכלה המאורגנת מחד,
ואת חשיבות הקהילה והאדם מאידך.

כח תמיד יהיה, השאלה היא רק איך הוא מפוזר.
בואו נייצר מחדש, עם ההבנות של המאה ה-21
מוקדי כח בידיים שלנו, בעלי כסף, אמצעים,
עם מקומות עבודה, מנגנונים לקבלת החלטות,
מדיה משלנו, חינוך של האדם במרכז.

עד היום התנועה הזאת עשתה זאת בשקט שמחוץ לזרקורים.
עכשיו, עם תנועת ה99%, עם האינטרנט וההפצה הוירלית,
עם הסמארטפונים והמערכת המתפוררת
ששולחת אלינו ניצולים כלכליים-תרבותיים כל העת,
עכשיו הזמן להפגין לעם
"בשביל שינוי לוקחים אחריות" –
ויש מגוון רחב של אפשרויות לעשות את זה.

מודעות פרסומת

מפלס המסוגלות של הציבור

התפרחת הראשונה של האביב יצאה,
כמה ילדים בחטיבת הביניים יזמו מאהל מחאה בכיכר רבין,
וכל קהילת הלא-מוותרים-לשלטון-בכזאת-קלות יצאה החוצה.

על מה מוחים? חלק שואלים,
המחאה כבר נכשלה, ואתם לא מחדשים שום דבר.
אין את אותם המספרים, אפילו שלבטח יש את אותם הפרצופים.

אתם בטח לא מחכים להסבר על זה שהמצב רק נעשה גרוע יותר נכון?
אני מכיר אותכם, אתם אנשים נבונים, אתם רוצים פשוט לדעת למה לעזאזל
אנחנו חושבים שאפשר לשנות ככה משהו.

"לכו לפוליטיקה, תתפקדו למפלגות, כשתצאו לשרוף נצטרף אליכם,
לחתימה על העצומה לחצו כאן, צריך לאחד את כולם מאחורי אירגון היררכי,
בוא ניצא לחסום כביש."
אבל מתחת לפני השטח אנחנו מבינים משהו פתאום,
שמשנה לחלוטין הכול.

אנחנו הולכים ומבינים שלכולנו ביחד יש את הכח.
אנחנו אלו שעובדים במפעלים, אנחנו מנקים, ממלצרים, מתדלקים, מתכנתים,
כותבים, עורכים, משרתים ועונים לטלפונים שלהם,
אנחנו שומרים על המדינה הזאת בזמן שכולם ישנים בלילה.
אל ת ת ע ס ק ו איתנו.

אנחנו הולכים ומבינים שה -1% מרמה את כל השאר בכותרת המטעה של "שוק חופשי".
כדי להסיר מעלינו את הטפיל שמתיימר לנהל את עניינו לטובתנו –
כל מה שאנחנו צריכים זה להעז להנהיג את עצמנו.
אנחנו לא צריכים אותו יותר!

הסדר הקיים יימשך כל עוד תהיה הסכמה אילמת ושיתוף פעולה עם העוול,
או במילים אחרות, הוא ניזון מאזרחים בתודעת ראש קטן,
"אני רק יכול לשרוד במשחק וכשאני חוזר הבייתה עייף,
מתוסכל, ואני רואה את המחאה אני לא מבין איך היא יכולה לפתור לי את הבעיות."

מי שמנהל לנו את המשחק עושה זאת בחכמה רבה.
מכיוון שהוא כותב את חוקי המשחק, לא אכפת לו לזרוק פירורים מדי פעם,
מממילא אחרי זה הוא יוכל לכופף כל החלטה עם פקידי האוצר, הלוביסטים או
איזה מלחמה קטנה עם אויבי הציונות.

המטרה שלהם היא להנציח את הצורך בהם, המעמד המנהל והשליט,
ואם הם רואים שאנחנו מתחילים להרים את הראש ולעורר
תמיכה אמיתית בציבור לחירות הם מיד ישלפו את השאלה המרדדת "מה אתם רוצים".
להכריז על שינוי חוקי המשחק זו בקשה לא ממוקדת מספיק עבור כלל הציבור,
וכל מאבק ספציפי על עוול בחברה לא מצייר את הגניבה האלגנטית שהם מריצים פה.

ובכן, זה לא מספיק יותר!
בשביל לסיים את יחסי הניצול ולהחזיר את הבעלות על תפוקת הייצור לעם צריך
משחק חדש, שיש בו נציגות אמיתית לאינטרסים של האזרחים.
דרושה תנועה ששווה בכוחה לזו שמנהלת את המדינה כרגע –
ההון-שלטון-עיתון.

וכאן יש אתגר אמיתי.
רוב האנשים הם קטני אמונה במסוגלות שלהם להשפיע
על המציאות בצורה כה משמעותית והיסטורית, ומחפשים מנהיגים מהדור הישן,
מהסוג שאוסף תרומות וחתימות ומוביל שינוי.

אבל השינוי הזה דורש כ5,000 מנהיגים כאלו לפחות,
שעובדים ביחד עם חזון משותף,
שמבין שבכל איזור צרכים ספציפים,
אבל שהדומה בין כולם הוא השאיפה לעצמאות מטפילי ההון.

כדי שהמהמפכה תהיה שייכת לכולם, כולם צריכים לתרום לה.
כדי שלא יהיה שוב איזה מטה סודי של 8 אנשים שמקבל החלטות בשם כולם
אבל בליי להתייעץ עם אף אחד, אנו זקוקים למנטליות של תנועה,
של מאבק מתמשך לעצמאות.

ובכן, לשמחתכם, התנועה שלנו כבר קיימת.
עוד אין לה שם, אך היא קיימת בכל העולם,
והיא תנועה שדוגלת בלקיחת אחריות על החברה והסביבה
מנקודת מבט חדשה ומרעננת – להנגיש לכל אחד את הכלים כדי
לגלף מעצמו את מי שהוא באמת רוצה להיות,
ולסלול את הדרך לעצמאות אמיתית של כל בני האדם משלטון עריץ.

בסופו של דבר, אפילו שרוב העם יגיד לכם שהוא רוצה שאנחנו
ניקח את ההובלה, איך שנעשה את זה ונצבור פופולריות מיד יקומו אלו
שלא הצלחנו לבטא את מצוקתם, ויאשימו אותנו או סתם ישארו אדישים אלינו.

זה משום שמנהיגות חדשה, מהסוג שהמהפכה הזאת מחפשת,
לא מקבלת החלטות – היא יוצרת תהליכים שמאפשרים לכל אחד עם דעה
לבוא לידי ביטוי ביחד.
המנהיגות הזזאת מעצימה, והמדד שלה הוא לא התל"ג,
אלא מד המסוגלות הציבורי – כמה הציבור מרגיש מסוגל לחיות
את החיים שבאנו ארצה כדי לחיות אחרי 2,000 שנות גלות.

אנשים רוצים להרגיש חלק ממשהו מוצלח, עם תנופה,
והם רוצים שיהיה להם מקום אמיתי.
אנחנו בתחילת הדרך להפצת הכלים של יצירה המונית,
כי תהליך שיתן לאנשים להשפיע עם המציאות שלהם, בצורה נגישה,
כחלק ממאסה קריטית מצליחה, לעולם לא ירד מסדר היום – הוא יחליף אותו.

כל אחד רוצה כח. רבים מדברים על העם יוצר צדק חברתי
שמחליף את הסיסמא מקיץ. וזה נכון. השאלה החדשה היא לא מה,
אלא איך.

איך גורמים לאנשים להבין שיש להם כח לשנות,
איך מאפשרים לשיתוף פעולה בין רבים ושונים,
איך יוצרים מנהיגות חדשה, כזאת שמטפחת שיתופי פעולה,
יודעת לשרטט למצוקות השונות את השורש המשותף,
ויודעת למצוא מקום לכולם.

אל תטעו, זה לא יקרה בכנסת. זה קורה במאהל רבין כרגע,
ובקרוב במאהל ליד ביתכם.

חזרנו לרחובות והפעם נאמר –
מחאה אל מול מקבלי ההחלטות לא מספיקה…
אז לצד ההסלמה הצפויה של המוחים שבמצוקה אמיתית,
לצד המנהיגים מהדור הישן שיבטיחו לקחת את קולנו
ולשפר איתו במעט את הטעם המר של חוסר האונים שלנו,
לצד כל אלה אנו נבין שאנו הופכים לחלוטין את הפירמידה על ראשה,
ושזה ייקח זמן, אבל שכשעובדים נכון אז כל יום מעירים עוד אנשים
לכח שטמון בכל אחד מהם, ושמי שמתעורר לא יחזור עוד לישון!

(אגב, הבעיה הכי גדולה עם אלימות זה שהיא יוצרת הסלמה של בעלי הכח,
ואני לא יודע מה איתכם, אבל לי ממש לא בא להתחיל לראות ספריי פלפל או
אמצעים לפיזור הגנות כמו התמונות בארה"ב או ביוון. בררר, לא נעים)

אין לנו משיח מלבד עצמנו, הגיע הזמן לחנך את עצמנו:
1) אין מזור בשינוי קטן. יש להסיר את טפיל בעלות ההון.
2) כל עיר/קהילה צריכה להתארגן, וליצור תהליכי לימוד ואירגון.
ישנם כלים רבים שמאפשרים לקהילות ליצור את הכח, האהבה והיכולת לנקוט עמדה.
3) תנועת המאבק הארצית צריכה סה"כ להתחיל
כל ראיון בתקשורת עם סעיפים אחד ושתיים כאן למעלה,
ולזכור שלחץ על הסדר הקיים הוא רק כלי בידי אלו המעירים את אחיהם המנומנמים –
ולא עוד מאבק על פירורים!

————————————————————————————————

הגיע עת ההתעוררות.
יש לנו את הכלים, העם מחכה, יש ידע, יש רשת שתומכת,
והכי חשוב – זה קורה בכל העולם. זה כולם.

כל החורף התעגלנו, התקרבנו, רכשנו כלים רגשיים ויצירתיים,
ועכשיו אנחנו רוצים ללבלב בחוץ עם בוא האביב.

אנו האנשים שמביאים במהפכה בכל.
לא מחאה, לא מרד אזרחי, לא פירוק הריכוזיות –
מ ה פ כ ה.
כזאת שאחריה הכול הפוך.
חירות

ישראל ♥ את איראן

זה השבוע הכי מרגש מאז שפתחתי את חשבון הפייסבוק שלי לפני 3 שנים.
הדף הזה, שנפתח כדי לתת במה למקפיין של תמונות של ישראלים אמיתיים,
אזרחים, לא מזוהים עם אף גוף פוליטי, מביעים את אהבתם לעם האירני –
הוא התגשמות של חלום על תפקידו של האינטרנט במהפכה העולמית שלנו.

הסיפור הזה חושף הרבה יותר מאשר דעה שונה ממה שיש בעיתון,
הוא עדות למשהו מאוד חשוב שהשתנה בבני האדם לאחרונה –
הרבה יותר קשה לעבוד עלינו.

הכתבה הזאת של אור-לי בר לב,
מציגה טענה מרכזית שלנתניהו ולאחמדניג'ד יש אינטרס
לנפנף באיומי מלחמה לנוכח המחאות החברתיות שיש בשתי המדינות,
כדי להסיט את תשומת ליבו של הציבור דווקא בתקופה שבה הוא
הכי מאוחד כדי ליצור שינוי של ממש.
והיא פורסמה בדה מרקר! וקיבלה כמעט 800 לייקים!

זה מדהים איך שהטרנדים האלו נוצרים ברשת.
רק לפני שבוע כולנו קנינו כרטיס טיסה לאוגנדה,
והצטרפנו לצבא הילדים הבלתי נראים להפיכת
גוז'ף קוני לאדם המפורסם בעולם.

היוצר של הסרט המפורסם של קוני אגב,
נעצר השבוע לאחר שלכאורה רץ ערום ברחוב.
הפרסום האישי גובה מחיר, גם כשהסרט שאתה מוציא ויראלי מסתבר.

הכח שיש לרעיונות בימינו הוא מדהים.
אנו חיים בתקופה שמציעה את דרכי ההפצה הכי
יעילות וזריזות בהיסטוריה לחלומות, ולסיוטים של האנושות.

אז בחזרה לישראל, 2012, אנחנו רואים את מחאת הפסק זמן,
הדלק והרכבת הופכות את התנועה לפופולרית כל פעם מכיוון קבוצה אחרת,
עם מטרה אחרת, שלא לדבר על קוני או על אהבת איראנים.

בישראל ב2012 אין מטה סודי שמנהיג את המחאה,
היא שייכת כל פעם לקבוצה אחרת, עם מטרה אחרת,
ובתוך כך מלמדת את העם שכל מה שצריך זה רעיון אחד מדויק,
שכל אחד יכול לעשות את זה,
ושתכלס – זה כיף בטירוף.

מה יהיה הקמפיין הבא שיסחוף את העם?
האם הוא יביא עוד הפגנה כמו שהייתה בשבת,
או שמא התקפלות של תאגיד ענק כדוגמת אסם ותינוק הבמבה?

אבל עושה רושם שמה שזה לא יהיה, זה ימשיך את המגמה של ההתעוררות שמתרחשת בעולם –
אנחנו אנשים שלא לוקחים חדשות רעות כגזירות משמיים,
פשוט כי אנחנו מרגישים שכשאנו מתאחדים למטרה משותפת,
אז אפשר לעשות הכול.

רבות דובר על ה99%, ועל כך כשיבין ההמון סוף סוף שהוא אחד,
נוכל להפוך את העולם הזה לגן העדן שהוא אמור להיות –
הרי יש לנו כבר היום את כל הטכנולוגיה כדי להפוך את העולם למקום
טוב עבור כולם, סה"כ צריך לקחת על זה אחריות…
מה זה על זה, אחד על השני.

היום זה כבר הרי ברור –
אין ילד רע, יש ילד שרע לו.
אז אפשר לסמן את המטרה הבאה של התנועה –
לאפשר סוף סוף לשניים האלה לעשות את מה שהם באמת רוצים.

מתרחשת התעוררות ואתם יודעים את זה

מסר אישי לכל הפועלים למען עולם טוב יותר –
מתרחשת התעררות ואתם יודעים את זה,
זה מוקדש לכם.

 

 

המח גלובלי

זו תקופה של אי ודאות ושינוי מאיץ,
ודברים רבים שהתרגלנו אליהם משתנים או נעלמים כליל.
זהו לא שינוי קטן אלא היסטורי, ואנו רק בראשיתו לדעת כל המומחים.

לנוכח המשברים אנשים בכל העולם לוקחים אחריות,
חוקרים ומיישמים אלטרנטיבות.

זירת השינוי המרכזית כרגע היא מערכת היחסים בין האזרחים לשלטון,
ובין אדם לאדם.
תושבי העולם כולו עומדים בפני משברים דומים שמשפיעים אחד על השני –
בכלכלה, בפוליטיקה ובסביבה.

——————————————————————————————–

הפתרון לכל האתגרים האלו עובר ברמה האנושית –
אנשים יצרו לעצמם את כל הבעיות האלה, ורק אנשים יכולים לפתור אותם.
אנחנו זקוקים לדרך חדשה לראות את הכשלונות, וההצלחות שלנו.

הרשת העולמית מעצימה תופעות חיוביות,
ונותנת לנו כלים חדשים ומרחב לניסוי מסוג חדש –
חברה עולמית בעלת אמפתיה גלובלית, כזו שמכילה את
כל היצורים החיים בכדו"א על כל ההשלכות של הדבר.

——————————————————————————————-

התהליך מתחולל כבר בכל מקום בעולם, ועיקריו הם:

אמון – כדי להצליח ביחד, חייבים כנות.
אנחנו צריכים ללמוד לסמוך אחד על השניה, וזה יותר מאשר כלי כדי להשיג מטרות – זו מטרה בפני עצמה.

יצירתיות – כדי ליצור פתרונות בזמן תנועה, בקבוצות גדולות ובתנאים משתנים
דרושה יצירתיות, ובשבילה צריך השראה.

מעגל – כדי לאפשר לכולם להשתתף ולהיות חלקים משמעותיים בתהליך, דרושה שפה חדשה.
המעגל הוא כח יצירתי, כלי תקשורת, למפגש, והוא לב ליבו של התהליך הזה.
הקשבה היא הנכונות להשתנות.

—————————————————————————————-

אנו פעילים מכל הארץ והעולם,
יוצרים ומאפשרים בישראל חיבור לשינוי עולמי:

בשיחה – עוזרים לחבר בין נקודות שונות ולראות איך שהתמונה השלמה, המורכבת מפרטים רבים,
מתחילה להתבהר בכל העולם.

ביוזמות – מאתרי אינטרנט, עסקים שעובדים אחרת, התארגנויות דמוקרטיות
של אזרחים ועד למעגלי שיח וחינוך – אנו מלוים הקמה ושגשוג של יוזמות התהליך האמפתי.

במחקר – הרשת שופעת ידע ואנשי קשר איתם אנו עוקבים אחר התהליך.
ובישראל – בקבוצות למידה, מעגלי שיח, חוגי בית וקורסים שמחברים את הנקודות.

——————————————————————————————-

"מפתחת מודעות חדשה אשר רואה את כדו"א כיצור חי ושלם,
ומבינה שיצור שחי במלחמה עם עצמו, נידון למוות.
אנחנו כוכב לכת אחד."
– קארל סייגן

נ.ב.
זה הכל חלום.
אנא עיזרו להפוך למציאות
🙂

אין דבר יותר מעשי מאדם מלא בהשראה

ברגעים שכן

ניטשה אמר שמי שרוקד נראה משוגע בעיני מי שלא שומע את המוסיקה,
והרקליטוס הוסיף שלכל הערים עולם משותף, ואילו כל ישן פונה לעולמו שלו.
ראיתי באיזה סרטון שאנחנו 200 מיליון איש,
שזה 2.8% מכל האנשים בעולם.

יש כבר הרבה מועדונים שמנגנים את המוסיקה שלנו,
שבהם אנחנו נראים שפויים, ואם אתם לא זוכרים חכו לקיץ.
עזבו לקיץ, לאביב.

אופטימיות היא לא אופציה,
היא הדלק.
התקשורת לא יודעת לדווח על זה כי זה לא מדבר בשפה שלה,
והדרישות שלנו הן לא במספרים.

וזה קורה מהר יותר.
באוקטובר 2011 היו מחאות ב1,000 ערים ברחבי העולם על
השיעמום הזה שנקרא מודרניזם.
כבר מבינים שזה השיטה ולא אנשים,
כבר מבינים שבשביל שינוי צריך להיות,
כבר יודעים איך להתנהל מול הפלנטה.
תנו שנה, גג שנתיים.

בונים רשת של השראה שאי אפשר להפיל,
כי אין מרכז וגם לא פנים,
ואי אפשר לעצור רעיון שהגיע זמנו.

אנחנו הפצה תעשייתית של ידע,
אנחנו מבינים שהדבר הכי חכם לעשות
זה להפוך את כולם להכי מוצלחים שאפשר.
קוד פתוח, מבוזר, שיוויני ומתורגם לכל השפות –
הפתרון הפך להיות מתקשיבו לי,
לתקשיבו לעצמכם.

להקשיב זה להיות מוכן להשתנות.

 ברגעים שלא

חוסר עקביות מוציאה אותי מדעתי יותר מכל דבר אחר
זה והויתור מראש על הכנת מרחב ליצירה.

במעגל חשמלי יש חומר מוליך וחומר מבודד.
כשלאנשים יש משהו להגיב אחרי כל משפט,
כשאני מדבר מהר כשתורי מתוך כבוד ואז מחכה שעה,
כשאני רגיש למעגל ומנסה להוליך אנרגיה,
ויש בו, בלי ידיעתם, מבודדים.

אין לי סבלנות.
אני יותר צודק.

ועכשיו מילה על הספונסרים שלנו

בימים של טירוף וחוסר צדק בעיר גוטהאם,
הגיבורים שלנו הם היחידים שבוחרים להלחם בחושך באמצעות אור.

הם זוכרים לאן הם רוצים להגיע,
ולכן תמיד יודעים לנווט נכון בעכשיו.
האהבה, המבט בעיניים,
ובעיקר הדממה מנחים את דרכם.

המשימה:

לאחד בין השחקנים החדשים, מלאי המרץ והסקרנות
לשחקנים הותיקים, מלאי הניסיון והידע.

ללמוד איך לעבוד מתוך התשוקה שלהם,
ולהצית את הלהבה בעיניים של חבריהם.

והכלי הכי טוב למדידת הצלחה?
לשאול –
"לכמה אנשים אני מאפשר לגדול במה שאני עושה?"

איך מצטרפים?

אף אחד לא יודע מי הם הסוכנים
הם מופיעים ברגעים הקשים ביותר,
ואז כשאתה מסתובב להגיד תודה,
אתה מוצא רק אוהל מחסה מתנפנף ברוח.

סוכני המעבר –
ההרשמה פתוחה לכולם,
תחילת העולם קרב.

טאואיזם חברתי

"מחוץ לשביל
שם בחוץ בציפיה לאור
או בחשכה מוחלטת"

– בוקר טוב. אם את\ה קורא\ת את המילים הללו סימן שאת\ה חי בניו זילנד.
אצלנו השמש זורחת ראשונה, ואנחנו התעוררנו ראשונים מכל העולם.
אנחנו מנסים להעיר אנשים כי צריך לנקות את הבית, אבל כולם רק רוצים לישון עוד קצת.
"רק עוד חמש דקות, נו" הם מבקשים.
השעון המעורר כבר צילצל מזמן.
אנחנו הנונדיק של השעון המעורר.

איך זה נהיה ככה?

– פעם התפצלנו – לא תמיד היינו מדע ורוח, והדיאלוג לא תמיד היה טעון כמו בין הגבר לאישה שאנחנו מכירים.
אבל אז הייתה מריבה:
המדע רצה לראות בצורה אמפירית, שפשוט כמשמעו אומר שהחושים תופסים את זה.
זהו החלק שמפתח את הדברים אשר נותנים תענוג לחושים, משום שהחושים מובילים את המחקר זה,
בעוד שברוח מה שמוביל את המחקר הוא התבוננות בפרקטלים והמבנים הטבועים בהכול, והמביאים רק לתלמידים המוצלחים ביותר,
באחוזים סופר נמוכים תועלת שהיא מבחינת העונג של הפרט גדולה לאין שיעור מזו של החושים,
אך קשה נורא להגיע אליה, והמין האנושי בצורה קולקטיבית ויתר על להגיע לשם, והסתפק בתענוגות החושים בלבד,
תוך שהוא מוחה בכאב על כל מי שמנסה להנות דרך הרוח, מכיוון שהוא מתוסכל וכועס על כך שהוא עצמו אינו מאמין בעצמו.

ופתאום היום בזכות הגיען של הרוח והמדע לתובנות מספיק בהירות כדי שהתקשורת שלהן תוביל אותן למסקנה שהם מדברים על אותו דבר
(פיסיקת קוונטים לדוגמא, שטוענת שאתה משפיע על תוצאות הניסוי בכך שאתה עורך אותו, זה מחשבה בוראת מציאות של הרוח.)

כיום תנוועת הניו אייג' פוגשת סוף סוף כתגבורת את  התלמידים הרציונלים של הנבואות האוטופי-כלכליות של מרקס במהלך הפוך מהדרך שהייתה עד עכשיו –
עד עכשיו הייתה הפילוסופיה קודמת למתמטיקה בכל תובנה של המין האנושי, ואילו כאן הרוח מצליחה להדביק בצורה בהירה בהסברים הפופולרים שלה את הדיוק בכלי הכלכלי-רציונלי שמרקס הביא, ובדיוק אז ונותנת לאותו כלי את המפתח שהוא היה זקוק לו –
יישום של התיאוריות הנקיות מ"קומוניזם" של מארקס בשלמותן,
סוף סוף קהל גדול מספיק שבאמת מבין חופש מהו
ולמה המודל המרקסיסטי מאפשר מערך של שיוויון והדדיות מחושבת של ממש.

—————————————————————————————————————–

כדו"א מצוי בהתפתחות משלו דרך תהליכים. בכל תקופה בהיסטוריה בני האדם שיקפו את הגיל שלו.
בנוסף, מכיוון שהכדור הוא בעצם יצור חי ואני תאים שלו, הטראומות שלו,
הבדידות שלו(הוא בכל אופן המציא אותנו, החברים הדמיוניים שלו), הכאב מהקריעה של הירח –
כל אלו טראומות של כל אדם ואישה. אנחנו הרי פרקטל של הפלנטה.

– האבולוציה מגיעה עכשיו כסוף תהליך ההתבגרות. אנחנו עומדים לעזוב את הבית של ההורים.
שיחקנו עד כה ברובים והחדר שלנו היה מלוכלך, והיינו נבוכים ודי ילדותיים כלפי עירום וסקס.
ממש כמו בני נוער.

היציאה לבגרות היא לקיחת האחראיות ההולמת לשלב ההתפתחותי שלנו מבחינה רגשית.
גם לנער בין הגילאים 16-22 לא מפתחות היכולות המנטליות כאותו קצב מסחרר של התפתחות רגשית.
אין מה להשוות ממש, ואנחנו בשיאה של התפתחות רגשית.
רק מבט בכמה נשיים הפכו הגברים בחברה שלנו מספק הצצה לאיך יראה העתיד השוויוני במין שלנו –
חברה שמכילה את עצמה כמו הרחם את העובר.

זו הניאוספירה.
————————————————————————————

– ניאוספרה היא האחדות שהיא אינה אף אחד אישית, אבל מורכבת כשלמה מכולם.
לשם היקום(ההכול) צועד באופן ברור וכל התהליכים שתומכים בלידה של הניאספירה מקבלים כיום תמיכה מאוד גדולה.

– אווטאר זה משל נהדר למאבק אל עבר אחדות…
האימפריה האמריקאית נגד ה"ילידים" – החבר'ה הכי מגניבים בהיסטוריה של הקולנוע בערך, המורדים…
חבורה של היפים אנרכיסטים, שחיים כולם כילדי אינדיגו  עם הטכולגיות בשפע מכל עבר.
מראים כאן בבירור איך הטכנולוגיה של האדם לא מתקרבת לטכנולוגיה הטבעית-קהילתית של הילידים,
ואיך שהמניע הכלכלי, הקפיטל, מניע את בני האדם לעומת שימור הטבע ואיזור המחיה –
הקרב העתיק ביותר בין הקפיטליזם על כל צורותיו לבין תרבויות אחרות.

——————————————————————————–

אז הדברים התפתחו בכיוון של יצירה ובתיאורים המביאים כולם גרסאות של אותו אור.
וככה יוצא שהיום –

גוגל הוא כדור הקריסטל הכי טוב בהיסטוריה…
אתה נכנס אליו ומקבל ברגע את כמות המידע הרלוונט הכי גדולה בהיסטורי,
כדי לקבל איתו החלטה.
זו עדות להתפתחות הטכנולוגיה ווהשפעה החיובית שיש לה על האבולוציה של הרוח.
.
.
.
.
.

מה היה עד היום…
—————————————————————————-

– המחשבה המזרחית הנפוצה הייתה קפואה, ותיארה מצב שבו צריך ללמוד לקבל את המציאות
כפי שהיא וללמוד לשמר את עצמך ולהכיר את עצמך על חשבון העולם הפיסי והתענוגות…

– וכל הזמן הזה הטכנולוגיה אכן משתפרת ויש לה השפעה על התודעה,
ומאז ומתמיד ההשפעה הזו מתפתחת בקצב הולך ומאיץ,
כלומר שהיכולת לתאר את האור מבלי לשהות בו בזמן נתון משתפרת,
ובכך מביאה אור למקומות שבהן היה חושך,
רק שלהבדיל  מהלהבה הרגעית של ההשראה,
האור הלוגי נשאר דלוק.
הידע הוא אור שדועך הרבה יותר לאט מפשוט הרגשה נעימה רגעית.

– וברקע, עבור אלו המחזיקים ומעבירים את הידע הזה ה"קדוש",
הדברים נערמו זה על זה ויצרו לאורך  הזמן את הכלים ההולכים ומתדייקים להסביר ולחוות יותר מדויק את האור…
לאט לאט נוצר הכלי בדמיון של כולם, האור והחושך –

התשובה לפרדוקס שבין רצון חופשי, ביטוי אינדבידואליסטי לבין הצורך במבניות והתארגנות רציונלית לניהול הפלנטה יוצר את המתח-
לתשוקה והביטוי האישי לא נמצא תחליף כמבנה החברתי הכי יעיל בסיפוק הסקרנות של התינוק ובגיר האנושי,
והרציונל התגלה כמורה הדרך בכל הקשור לגוף שלנו וניהול הפלנטה במבנים אשר מתדייקים גם והופכים לנגישים לכולם על פני הזמן –
כל הזמן נוצרים מבנים מורכבים והולכים, אשר בכל פעם יש בהן מקום לאחוז גבוה יותר מן האוכלוסיה להשתתף באחריות והחלפה ויצירת מידע חדש – אור.

—————————————————————————————————-

ואז נוצרה התובנה של הניאוספירה 
ההבנה שהפתרון הוא אחדות של מגוונים שהדרך היחידה ליצור אותה היא שדה של כל בני אדם שמעוניינים מרצונם החופשי לתקשר במידה המקסימלית, מה שיאפשר את התנאים האופימלים לתענוג ברמה הפרטית, ומשם כמובן לכל האיכויות החיוביות, משום שזה תענוג אינסופי שאין כרסום בו.

כך שהמסקנה היא שכדי לחוות את המצב האולטימטיבי חייבים גרעיני השליטה ליצור
להגיע לניאוספירה, ובשביל זה הם צריכים את כולם.
כדי להמנע מלשלם על הנזק והזיזהום שהם יצרו,
מבלי שיהיה כעס – בשביל זה הם לא יוצאים לאור מאז שהם גילו את כל זה. שקר מושך שקר.
אבל דבר אחד בטוח. רק כולם זה הפתרון. מרצונם החופשי 🙂

– מי שחושב שהאילומינטי רוצים להשמיד 80% מהמין האנושי צריך, כשהוא פוגש בחבר הארגון להסביר לו שבכך הוא גם יחסל את האחוז השווה של כח חישוב של אותם 80% –
מכיוון שהניאוספירה היא למעשה רשת של בני אדם אשר יוצרים מחשב על שהם הרכיבים שלו,
כל אדם הוא רכיב חישוב שפותח מאז קום היקום. אין לזלזל בכלים אלו, ולא בכל מגוון שבהם הם פיתחו חיים.
הכל צריך להפוך למחקר.

"וכשכל הלחימה תיפסק,
כל המחקר יהיה שייך לכולם"