מפלס המסוגלות של הציבור

התפרחת הראשונה של האביב יצאה,
כמה ילדים בחטיבת הביניים יזמו מאהל מחאה בכיכר רבין,
וכל קהילת הלא-מוותרים-לשלטון-בכזאת-קלות יצאה החוצה.

על מה מוחים? חלק שואלים,
המחאה כבר נכשלה, ואתם לא מחדשים שום דבר.
אין את אותם המספרים, אפילו שלבטח יש את אותם הפרצופים.

אתם בטח לא מחכים להסבר על זה שהמצב רק נעשה גרוע יותר נכון?
אני מכיר אותכם, אתם אנשים נבונים, אתם רוצים פשוט לדעת למה לעזאזל
אנחנו חושבים שאפשר לשנות ככה משהו.

"לכו לפוליטיקה, תתפקדו למפלגות, כשתצאו לשרוף נצטרף אליכם,
לחתימה על העצומה לחצו כאן, צריך לאחד את כולם מאחורי אירגון היררכי,
בוא ניצא לחסום כביש."
אבל מתחת לפני השטח אנחנו מבינים משהו פתאום,
שמשנה לחלוטין הכול.

אנחנו הולכים ומבינים שלכולנו ביחד יש את הכח.
אנחנו אלו שעובדים במפעלים, אנחנו מנקים, ממלצרים, מתדלקים, מתכנתים,
כותבים, עורכים, משרתים ועונים לטלפונים שלהם,
אנחנו שומרים על המדינה הזאת בזמן שכולם ישנים בלילה.
אל ת ת ע ס ק ו איתנו.

אנחנו הולכים ומבינים שה -1% מרמה את כל השאר בכותרת המטעה של "שוק חופשי".
כדי להסיר מעלינו את הטפיל שמתיימר לנהל את עניינו לטובתנו –
כל מה שאנחנו צריכים זה להעז להנהיג את עצמנו.
אנחנו לא צריכים אותו יותר!

הסדר הקיים יימשך כל עוד תהיה הסכמה אילמת ושיתוף פעולה עם העוול,
או במילים אחרות, הוא ניזון מאזרחים בתודעת ראש קטן,
"אני רק יכול לשרוד במשחק וכשאני חוזר הבייתה עייף,
מתוסכל, ואני רואה את המחאה אני לא מבין איך היא יכולה לפתור לי את הבעיות."

מי שמנהל לנו את המשחק עושה זאת בחכמה רבה.
מכיוון שהוא כותב את חוקי המשחק, לא אכפת לו לזרוק פירורים מדי פעם,
מממילא אחרי זה הוא יוכל לכופף כל החלטה עם פקידי האוצר, הלוביסטים או
איזה מלחמה קטנה עם אויבי הציונות.

המטרה שלהם היא להנציח את הצורך בהם, המעמד המנהל והשליט,
ואם הם רואים שאנחנו מתחילים להרים את הראש ולעורר
תמיכה אמיתית בציבור לחירות הם מיד ישלפו את השאלה המרדדת "מה אתם רוצים".
להכריז על שינוי חוקי המשחק זו בקשה לא ממוקדת מספיק עבור כלל הציבור,
וכל מאבק ספציפי על עוול בחברה לא מצייר את הגניבה האלגנטית שהם מריצים פה.

ובכן, זה לא מספיק יותר!
בשביל לסיים את יחסי הניצול ולהחזיר את הבעלות על תפוקת הייצור לעם צריך
משחק חדש, שיש בו נציגות אמיתית לאינטרסים של האזרחים.
דרושה תנועה ששווה בכוחה לזו שמנהלת את המדינה כרגע –
ההון-שלטון-עיתון.

וכאן יש אתגר אמיתי.
רוב האנשים הם קטני אמונה במסוגלות שלהם להשפיע
על המציאות בצורה כה משמעותית והיסטורית, ומחפשים מנהיגים מהדור הישן,
מהסוג שאוסף תרומות וחתימות ומוביל שינוי.

אבל השינוי הזה דורש כ5,000 מנהיגים כאלו לפחות,
שעובדים ביחד עם חזון משותף,
שמבין שבכל איזור צרכים ספציפים,
אבל שהדומה בין כולם הוא השאיפה לעצמאות מטפילי ההון.

כדי שהמהמפכה תהיה שייכת לכולם, כולם צריכים לתרום לה.
כדי שלא יהיה שוב איזה מטה סודי של 8 אנשים שמקבל החלטות בשם כולם
אבל בליי להתייעץ עם אף אחד, אנו זקוקים למנטליות של תנועה,
של מאבק מתמשך לעצמאות.

ובכן, לשמחתכם, התנועה שלנו כבר קיימת.
עוד אין לה שם, אך היא קיימת בכל העולם,
והיא תנועה שדוגלת בלקיחת אחריות על החברה והסביבה
מנקודת מבט חדשה ומרעננת – להנגיש לכל אחד את הכלים כדי
לגלף מעצמו את מי שהוא באמת רוצה להיות,
ולסלול את הדרך לעצמאות אמיתית של כל בני האדם משלטון עריץ.

בסופו של דבר, אפילו שרוב העם יגיד לכם שהוא רוצה שאנחנו
ניקח את ההובלה, איך שנעשה את זה ונצבור פופולריות מיד יקומו אלו
שלא הצלחנו לבטא את מצוקתם, ויאשימו אותנו או סתם ישארו אדישים אלינו.

זה משום שמנהיגות חדשה, מהסוג שהמהפכה הזאת מחפשת,
לא מקבלת החלטות – היא יוצרת תהליכים שמאפשרים לכל אחד עם דעה
לבוא לידי ביטוי ביחד.
המנהיגות הזזאת מעצימה, והמדד שלה הוא לא התל"ג,
אלא מד המסוגלות הציבורי – כמה הציבור מרגיש מסוגל לחיות
את החיים שבאנו ארצה כדי לחיות אחרי 2,000 שנות גלות.

אנשים רוצים להרגיש חלק ממשהו מוצלח, עם תנופה,
והם רוצים שיהיה להם מקום אמיתי.
אנחנו בתחילת הדרך להפצת הכלים של יצירה המונית,
כי תהליך שיתן לאנשים להשפיע עם המציאות שלהם, בצורה נגישה,
כחלק ממאסה קריטית מצליחה, לעולם לא ירד מסדר היום – הוא יחליף אותו.

כל אחד רוצה כח. רבים מדברים על העם יוצר צדק חברתי
שמחליף את הסיסמא מקיץ. וזה נכון. השאלה החדשה היא לא מה,
אלא איך.

איך גורמים לאנשים להבין שיש להם כח לשנות,
איך מאפשרים לשיתוף פעולה בין רבים ושונים,
איך יוצרים מנהיגות חדשה, כזאת שמטפחת שיתופי פעולה,
יודעת לשרטט למצוקות השונות את השורש המשותף,
ויודעת למצוא מקום לכולם.

אל תטעו, זה לא יקרה בכנסת. זה קורה במאהל רבין כרגע,
ובקרוב במאהל ליד ביתכם.

חזרנו לרחובות והפעם נאמר –
מחאה אל מול מקבלי ההחלטות לא מספיקה…
אז לצד ההסלמה הצפויה של המוחים שבמצוקה אמיתית,
לצד המנהיגים מהדור הישן שיבטיחו לקחת את קולנו
ולשפר איתו במעט את הטעם המר של חוסר האונים שלנו,
לצד כל אלה אנו נבין שאנו הופכים לחלוטין את הפירמידה על ראשה,
ושזה ייקח זמן, אבל שכשעובדים נכון אז כל יום מעירים עוד אנשים
לכח שטמון בכל אחד מהם, ושמי שמתעורר לא יחזור עוד לישון!

(אגב, הבעיה הכי גדולה עם אלימות זה שהיא יוצרת הסלמה של בעלי הכח,
ואני לא יודע מה איתכם, אבל לי ממש לא בא להתחיל לראות ספריי פלפל או
אמצעים לפיזור הגנות כמו התמונות בארה"ב או ביוון. בררר, לא נעים)

אין לנו משיח מלבד עצמנו, הגיע הזמן לחנך את עצמנו:
1) אין מזור בשינוי קטן. יש להסיר את טפיל בעלות ההון.
2) כל עיר/קהילה צריכה להתארגן, וליצור תהליכי לימוד ואירגון.
ישנם כלים רבים שמאפשרים לקהילות ליצור את הכח, האהבה והיכולת לנקוט עמדה.
3) תנועת המאבק הארצית צריכה סה"כ להתחיל
כל ראיון בתקשורת עם סעיפים אחד ושתיים כאן למעלה,
ולזכור שלחץ על הסדר הקיים הוא רק כלי בידי אלו המעירים את אחיהם המנומנמים –
ולא עוד מאבק על פירורים!

————————————————————————————————

הגיע עת ההתעוררות.
יש לנו את הכלים, העם מחכה, יש ידע, יש רשת שתומכת,
והכי חשוב – זה קורה בכל העולם. זה כולם.

כל החורף התעגלנו, התקרבנו, רכשנו כלים רגשיים ויצירתיים,
ועכשיו אנחנו רוצים ללבלב בחוץ עם בוא האביב.

אנו האנשים שמביאים במהפכה בכל.
לא מחאה, לא מרד אזרחי, לא פירוק הריכוזיות –
מ ה פ כ ה.
כזאת שאחריה הכול הפוך.
חירות